Page 145 - haFETS-2
P. 145

‫‪fw‬‬  ‫‪ a llk rxd oeyl zekld‬חיי‬       ‫חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫§‪ ְ xW¨ t§ `¤ e‬ה א ַהִ י ִא ֶא ָחד ֵמ ַה ְ ֹל ָ ה ָהָיה ֵמ ַה ְ ר ָביו א )יג(‬
‫א ֲה ָביו ֶ ל ִמי ֶ ֶ ֱא ַמר ָע ָליו ַה ְ נ ת‪ַ ָ ַ ֵ ַ ,‬האי‬
‫ַט ְע ָמא ) ַטַע ֶזה(‪ ְ ,‬ה א ְ ַוַ אי ֹלא ֵי ֵל ִויַג ֶ ה ְל ָהע ָל ַה ְ נ ת ֶ ל‬

     ‫ְקר ב ְוא ֲהב ‪ִ ,‬א ֵ ֵלי ָ א ְ ָל ָתא ) ב ֵאי ְ ֹל ָ ה(‪.‬‬

‫‪ .e‬ע ד ִנְר ֶאה ִלי‪ַ ְ ,‬דְוָקא )יד( ְ א ָת ָה ִעיר ֶ ָ ַמע ְ ַא ֵ י ְ ָל ָתא‬
‫מ ָ ר ְלַג ת ִמ ְ ַח ְבָר ַח ְבָרא ְוכ '‪ֲ ,‬א ָבל ֹלא ְ ִעיר ַא ֶחֶרת‪,‬‬

     ‫ַא ְ ַ ָר ת ְמצ י ת ִמ ְלז ‪ְ ,‬ו ַעֵ ִ ְב ֵאר ַמִי ַחִי ‪.‬‬

    ‫‪miig min x`a‬‬

‫מה שאי כ ‪ ,‬לעני שיהא מותר אחר אינו‪ ,‬דכבר הסכי הרשב" ‪ ,‬וכ משמע‬

‫כ לאחד מהשלשה להגיד הלשו הרע מתוספות ש ‪ ,‬דבמחאה אי שיי בו‬

    ‫לאחר‪ ,‬סגי בהאי סברא דכתב ש לשו הרע‪ ,‬דלא כרבותיו‪.‬‬

‫השאילתות דהוי כפרהסיא‪ ,‬דהיא היא )‪ .'eke eiade` (bi‬ואי סתירה לזה‬

‫ממחאה‪ ,‬דבכל גווני הוי מחאה‪,‬‬        ‫הסברא דעבידא לאיגלויי‪.‬‬

‫‪ elit`e‬א לא יסכי המעיי לדברינו‪ ,‬דאי שיי בו לשו הרע וכנ"ל‪ ,‬ואדרבה‪,‬‬

‫ויאמר דעיקר טע המשנה כיו שה אוהביו‪ ,‬יספרו לו כדי שיזהר‬

    ‫משו סברת היד הקטנה הזו‪ ,‬או משו בשטרו‪.‬‬

‫)‪ .xird dze`a (ci‬דאי לאו הכי‪ ,‬קשה‬   ‫דלא שרי באפי תלתא רק לספר בדר‬
‫מאוד כל הדי דאפי תלתא‪ ,‬לפי‬          ‫אגב‪ ,‬וכמו שכתבנו למעלה זה הדי ג‬
‫מה שמשמע לכאורה מבבא בתרא )ל"ט‪,(.‬‬  ‫כ בש היד הקטנה‪ ,‬א דאי לו ראיה‬
‫שמשווה הגמרא לשו הרע ומחאה כי‬       ‫הכרחית לדי זה‪ ,‬ועיי בכס משנה ש‬
 ‫הדדי‪ ,‬עיי ש ‪ .‬ולפי מה שכתב הרמב"‬  ‫)דעות פ"ז ה"ה(‪ ,‬וא כ אי לי שו ראיה‬
‫)דעות פ"ז ה"ה( דלשו הרע נקרא 'כל‬   ‫מהמשנה לדי זה‪ ,‬א על פי כ הדי‬
‫דבר שא ישמע בי אנשי יגרו לו‬        ‫שבפני הוא אמת‪ ,‬דפשוט הוא מצד‬
‫היזק בגופו או בממונו או להצר לו'‪,‬‬
                                                                      ‫עצמו‪.‬‬

‫‪ oi`e‬לדחות את דברי‪ ,‬ממה שאמרו וא כ למשל‪ ,‬א אומר על אחד שהוא‬

‫בבבא בתרא )ל"ט‪' :(:‬גידל בר איננו בעל מלאכה כלל‪ ,‬שהוא מקלקל‬

‫מניומי הוי ליה מחויאתה למחויי אתא בגדי ‪ ,‬ואינו יודע דבר זה לאמתו )דא‬

‫ואשכחיה' וכו'‪ ,‬והרי ש היו ג' הוא יודע בעצמו שהוא כ ‪ ,‬ומכוי לסלק‬

‫אמוראי ‪ ,‬וא כ היא יספרו אחר כ בזה היזק מאחד שרוצה לית לו בגד‬

‫שפלוני דיבר עליו שהוא גזלנא‪ .‬דזה לתפור‪ ,‬יתבאר א ירצה הש לקמ‬
   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150