Page 143 - haFETS-2
P. 143
dw a llk rxd oeyl zekldחיי חפ
miigd xewn
ֶזה ָע י ְל ִה ְתַ תְ ,ו ִא ֵ ָאס ר ִמ ַה ָרה ְל ַס ֵ ר ַא ַחר ָ
ָ ָבר ֶזה ְל ַא ֵחרַ .וֲא ִפ ִא ַרק ֶא ָחד ֵמ ַה ְ ֹל ָ ה ָהָיה ִאי ְיֵרא
miig min x`a
נחמיה ,כ היו אנשי ירושלי עושי ,אד קאי ,וא על בעלי דיני ,או
ובחוש משפט בסימ י"ח בסעי א' כגירסת הרי" והרא"ש דגרסי בהדיא
הנ"ל' :לאחר שקבלו עדות יוציאו כל במילתא דר' נחמיה 'גמרו את הדבר היו
אד לחו וישאו ויתנו בדבר' ,ובסמ"ע מכניסי לבעלי דיני '[ אלא לעדי ,כמא
ש בסק"א הטע ,כדי שלא יוודע דלא כר' נת ' ,משמע בגמרא דאי הוי
לבעלי דיני מי הוא המזכה ומי הוא מוקמינ דלא כר' נת ,הוי ניחא לומר
המחייב ,וא כ הוי כאלו גילו בהדיא דכוונת המשנה על עדי ,ובעלי דיני
וציוו שיהא כל אחד נזהר שלא לגלות ,הת קיימי ,וא כ היא יפרשו הסיפא
ובזה לכולי עלמא אסור ,אפילו א נאמר 'וכשיצא מבית די ' וכו' ,והרי כיו
לפני כמה אנשי ,וכמו שנפסק בהגהות דבעלי די עומדי ש ליכא גלוי מילתא
מיימוני )הלכות דעות פרק ז' אות ז'( ובסמ"ג כלל ,ואפילו הכי אסור*(.
לאוי ט' .אבל באמת זה אינו ,דזה לשו oi`eלדחות ,דטע המשנה שאסור
לגלות משו אמירת 'מה אעשה', הגמרא ש ' :מכניסי למא ,אילימא
לבעלי דיני ,הת קיימו ]והא דקתני דמשמע דעדיי הוא מסכי לבעל די ,
במשנה' :ומוציאי את כל האד לחו ' ,שדבריו טובי ונכוחי ,א מה הוא
היינו חו מבעלי דיני ,וכמו שכתב יכול לעשות ,ודבריו כעי דברי אבשלו ,
הנמוקי יוס ,ובחוש משפט בסימ כ"ח עיי ש בקרא )שמואל ב' ,ט"ו( ,שבזה
בסמ"ע )סקל"ז( ובביאורי הגר"א בסעי המשי את לב של ישראל אליו לחלוק
קט מ"ו דהבעלי דיני צריכי להיות על דוד ,ודבר זה בוודאי אסור לכל
בעת קבלת העדות ,דאי מקבלי את הדיעות ,שבזה הוא מכניס טינא בלב
העדות שלא בפני בעל די ,מה שאי הבעל די על הדייני ,יותר משא היה
כ בברייתא דר' נחמיה ,דקתני מתחלה מתגלה לו סת מעצמו דנפסק דינו בתר
'ומכניסי את העדי ' וכו' ,יותר ניחא רובא .דבאמת כיו שציותה התורה ליל
לומר דהאי 'ומוציאי אות לחו ' אכל בתר רוב ,אלמא דרצו התורה דדעת
*( :d"dbdוא שאכתי יש לבעל די לדחות ולומר ,דזו הסלקא דעת אזלא לפי מסקנא
דבבא בתרא ,דמסקינ ש בבבא בתרא )ל"ט (:בתלתא דוקא לית בה משו לישנא
בישא ,וזו המשנה איירי בחמשה דוקא .אבל האמת יורה דרכו ,דמתניתי סתמא קתני 'וכשיצא
מבית די וכו' שחבירי רבו עלי' ,משמע אפילו א הוסי עד ז'.
