Page 274 - haFETS-2

‫‪ f llk rxd oeyl zekld‬חיי‬ ‫‪ elx‬חפ‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫ולהאמינו בהחלט‪ ,‬רק לחוש בעלמא מפיבושת‪ ,‬מה שיי בזה שקנסו דוד על‬

‫לשמור את עצמו‪ ,‬אבל לא להפסיד על פי חוק המלוכה‪ ,‬וכל שכ לפי מה‬

‫ידי זה לאחרי ‪ ,‬וכנ"ל בכלל ו' סעי שהשיב מפיבושת 'עבדי רמני' וכו'‪,‬‬

‫והכחישו לציבא‪ ,‬בוודאי אי כא שו‬ ‫י"א‪.‬‬

‫דברי ניכרי ‪ ,‬וא כ אפילו לא מצאו‬ ‫‪ `nlyae‬לשמואל דדברי הניכרי חזא‬
‫מתחלה לציבא דשקר הוא‪ ,‬ג כ יהא‬ ‫ביה‪ ,‬א דבעלמא אסור‬
‫להפסיד על ידי זה לחבירו וכמו שנבאר‬
‫אסור לקבל ממנו‪.‬‬

‫לקמ ‪ ,‬דמ התורה א שאנו משערי ‪ yic‬לומר דלהגדיל הפלא על דוד קאמר‬

‫'מכדי חזייה דשיקרא הוא' וכו'‪.‬‬ ‫שהאמת ע האחד‪ ,‬אסור להפסיד את‬

‫חבירו הפסד ממש כי א על ידי עדי ‪ ,‬ויש לומר עוד באופ אחר‪ ,‬והוא‪ ,‬דרב‬

‫מכל מקו הכא דמל הוא שאני מפני א דלא סבירא ליה הדברי הניכרי‬

‫חוק המלכות ובתורת קנס‪ ,‬לא על פי של שמואל‪ ,‬מ"מ היה ש דבר הניכר‬

‫בית די ]וראיה‪ ,‬דאי לאו הכי‪ ,‬מאי שיי קצת במה שלא בא מפיבושת ע ציבא‬

‫על זה שפסק דוד לבסו שיחלקו ביניה בשעת מעשה‪ ,‬וכמו ששאלו דוד בעצמו‬

‫את השדה‪ ,‬ומה שיי דוקא לציבא[‪ ,‬ויש 'איה ב אדוני '‪ ,‬וסבירא ליה לרב‪ ,‬דעל‬

‫למל רשות לעשות כ מפני הצור ‪ ,‬כמו ידי זה לבד היה מותר ג כ לדוד‬

‫שראיתי ג כ בכעי זה באדרת אליהו להאמי לציבא על מפיבושת‪ ,‬רק מפני‬

‫בפ' משפטי )כ"א י"ד(‪ ,‬דהריגת שמעי שמצא כבר בפע אחרת שקר לציבא‪,‬‬

‫ב גרא היה ג כ על פי חוק המלוכה סבירא ליה לרב דשוב אי לו להאמינו‬

‫בלבד‪ .‬אבל לעת עתה שלא ידעה הגמרא לציבא על ידי דברי ניכרי קצת כאלו‪,‬‬

‫מדברי הניכרי ‪ ,‬רק תמיה בעלמא 'איה ולכ קאמר 'מכדי חזייה דשיקרא הוא'‬

‫ב אדוני '‪ ,‬בוודאי לא היה לו לפסוק כו'‪ (*.‬ושמואל השיבו דדברי הניכרי‬

‫תיכ קנס על מפיבושת‪ ,‬כיו שלעת עתה גמורי חזא ביה‪ ,‬כמו שנכתוב לקמ‬

‫לא נתברר בדעתו שיש עוולה על בס"ק כ"ו ]וא כ יהיה ראיה‪ ,‬דעל ידי‬

‫*( ‪ :d"dbd‬ועוד אפשר לומר דר אחר בזה‪ ,‬דמה שלא בא מפיבושת ע ציבא לדוד‪ ,‬היה‬
‫חשוב אצל דוד דברי הניכרי ממש‪ ,‬כי הלא היה מאוכלי שולחנו כמו שכתוב‬
‫בקרא )שמואל ב ט' ז' י"א(‪ ,‬ועכשיו בא ציבא לבדו אצלו‪ ,‬ולכ א לא מצאו לציבא בפע‬
‫אחר‪ ,‬שאי לבו של ע מפיבושת‪ ,‬ממילא היה מוכח מזה שלא בא עמו מפיבושת‪ ,‬שאי‬
‫לבו של ע דוד‪ ,‬כי מסתמא א היה רוצה לבוא‪ ,‬א שפיסח היה‪ ,‬היה מצוה לציבא לחבוש‬
‫את החמור לרכוב עליו‪ ,‬אבל כיו דחזייה דשיקרא הוא‪ ,‬דהרי כששאלו דוד איפה הוא‪ ,‬והוא‬
‫השיב לו 'בית מכיר ב עמיאל בלא דבר'‪ ,‬פירוש שאיננו חכ בתורה‪ ,‬נמצא שקר בזה‪,‬‬
‫שמצאו דוד מלא בתורה‪ ,‬א כ מוכח מזה דכל רצונו הוא להקטי את מעלת מפיבושת בעיני‬