Page 136 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫ואז נזכר‪ ,‬נזכר שהוא כבר לא‪ ,‬הוא כבר לא מאמין באתיאיזם‪ ,‬וכבר‬
‫לא‪ ,‬כבר לא מצפה לנס‪ ,‬והבליט את חזהו‪ ,‬פשט את הסוודר באבחה‬
‫בידיו האזוקות‪ ,‬מעשה להטים‪ ,‬וחייך‪ .‬עדה ענקית של אנשי תקשורת‬
‫ואקדמיה כמעט בלעה את לשונה‪ ,‬ואז החלה לתקתק‪ .‬תמונות‪,‬‬
‫סרטונים‪ ,‬וידיאו רצוף של צעדיו של הנאשם הגאה‪ ,‬המחייך‪ ,‬השלם‬
‫עם עצמו‪ ,‬ההולך אל כלאו בידיעה אחת‪ ,‬שהחיים המפכים בתוכו‬

‫אינם עוד שלו לבדו‪.‬‬
‫תא קטן‪ .‬שלושה על שניים וחצי מטר‪ .‬מיטת קומתיים‪ .‬שמיכת‬
‫פיקה דקיקה‪ ,‬קפה שחור גרוע‪ .‬אוכל תפל משמין‪ .‬אוסף אינסופי של‬
‫פרצופים בחדר האוכל‪ .‬בריבוע שחלונות אטומים וטלפונים פנימיים‬
‫על ארבעת קירותיו‪ .‬כולם עוטים סרבלים כחולים כבולים ברגליהם‬
‫אזוקים בידיהם שלולים במותניהם‪ .‬עיתוני סופהשבוע שכחו אט־אט‬
‫ממנו‪ ,‬מקמראן‪ ,‬מהפרסונל התומך ָּבאי־הדחה עד הערעור‪ .‬שלא היה‪.‬‬
‫מאביו הטייקון של הורוביץ‪ .‬עומר ישב על המזרן הדק בבגדיו ועילעל‬
‫בירחונים שלא כתבו על הבדידות שאביו חווה כעת‪ .‬על העובדה‬
‫שהוריו נמנעו מלבקרו‪ .‬על התקרבותו לדת‪ .‬סידור‪ .‬חומש‪ .‬עלונים‬
‫לשבת ברמה נמוכה‪ .‬תפילין‪ .‬תהלים‪ .‬דיבורים עם האל שלא הראה‬
‫פניו‪ ,‬אבל העמיק אחיזתו בלבו של הורוביץ‪ ,‬שעכשיו לא זכר מתי זה‬
‫קרה לו או למה זה היה שם‪ .‬ממשי כמו קרם שנזל מפחזנית‪ .‬חיוני כמו‬

‫לדעת‪ .‬מעציב כמו לחיות‪.‬‬
‫התא היה קטן‪ ,‬קטן מאוד‪ .‬השעה היתה אחת־עשרה בבוקר‪ .‬עומר‬
‫הורוביץ ישב על כיסאו‪ ,‬בסמוך למדף שיצא מקיר התא ושימש לו‬
‫שולחן‪ .‬ראשו עטור בשני זוגות תפילין‪ ,‬כמנהג המקובלים‪ .‬גופו עטוף‬
‫בטלית‪ .‬כל ציוד דת התקבל בברכה‪ .‬לפניו על השולחן היה מונח‬
‫חומש פשוט‪ .‬עומר‪ ,‬גאון המחשבים והמשפטים‪ ,‬קרא כעת טקסטים‬
‫פשוטים מאוד‪ .‬לכאורה‪ .‬זמן לא היה חסר לו‪ .‬הוא נפגש עם האל‬
‫בקצב שלו‪ .‬שום התגלויות‪ ,‬שום חוויות חוץ־גופיות‪ .‬רק טקסט‪ ,‬ורגש‪.‬‬
‫העבר מת‪ ,‬עתיד אין‪ ,‬ומין כפרי מאמין בכנסיית עץ מרקיבה היה עומר‬

‫‪136‬‬