Page 139 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫מבריק ממחשבים וממשפטים‪ ,‬בחייך‪ ",‬אמר לאבישג ערב אחד‪ ,‬בעודם‬
‫אוכלים בחדרו ממאכליו הכשרים למהדרין‪ ,‬הוא מבין שהוא לא מבין‪,‬‬
‫שחסרות לו שנים בישיבה‪ ,‬שאתה לא מתחיל ללמוד פיזיקה מתורת‬
‫היחסות‪ .‬והיא‪ ,‬בשמלה ארוכה ובשרוול עד מתחת למרפק‪ ,‬אמרה לו‪,‬‬
‫"נו‪ ,‬שוין‪ ,‬אם אתה אומר‪ ",‬כי כזו היא אבישג‪ ,‬זורמת‪ ,‬פשוטה‪ .‬חיפשה‬
‫את עצמה אחרי ניתוק הקשר עם עופר אהביאל‪ ,‬דתי שיצא בשאלה;‬
‫היו דיבורים על מעבר לאוניברסיטת בר אילן‪ ,‬או אוניברסיטת חיפה‪,‬‬
‫או אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬אבל בינתיים כלום ושום דבר‪ .‬דומה היה‬
‫שעומר לא מבין כלום‪ ,‬שצריך לעזור לו‪ ,‬הוא לא יכול ככה‪ .‬הגמרא‬
‫התחילה לסחוף אותו‪ .‬הוא עישן כקטר וצרך קפה ונרדם על שולחנו‬
‫עם הגמרא לעתים קרובות‪ ,‬ובקיצור חזר אחורה לימי האוניברסיטה‬

‫וזה הפחיד את אבישג שהכינה לו אמבוש קטן‪.‬‬
‫באחד הערבים‪ ,‬כשעומר חזר לארוחת ערב בבית‪ ,‬הוא גילה‬
‫לחרדתו שטיח אדום פרוש לאורך המבואה‪ .‬על השטיח כרעה ברך‬
‫עלמה זוהרת בשמלה שחורה צמודה‪ ,‬אך צנועה‪ .‬שערה עשוי‪ .‬מאופרת‬
‫בכבדות‪ ,‬מתוכשטת כהוגן‪ .‬היה ברור שהשקיעה‪ .‬בידה היתה טבעת‬
‫אירוסים‪" .‬עומר‪ ,‬התינשא לי?" שאלה‪ ,‬וההורים יצאו מהסלון‪ ,‬אביו‬
‫חבוש בכיפת קרטון‪ .‬עומר בכה‪ .‬הוא רצה לחבק אותה‪ .‬דמעותיו היו‬

‫התשובה‪ ,‬כן‪ ,‬כלומר‪ ,‬בטח‪ .‬אני אוהב אותך‪.‬‬
‫עומר הורוביץ היה פטור מדאגות חומריות‪ ,‬אבל האווירה בירושלים‬
‫החילונית־חרדית הפריעה לו‪ .‬הוא דיבר עם ד"ר אביבי על הצורך‬
‫בשקט‪ ,‬בפינה חדשה בעולם עבור בעלי התשובה האקדמאים‪ .‬הפריע‬
‫לו הזיהוי שלהם עם הסטריאוטיפ של בעל התשובה המתלהם‪ ,‬המקבץ‬
‫נדבות בצמתים וזורק אבנים על מחללי שבת וחוטף ילדים תל אביבים‬
‫ודורש מהם לשים יד על העיניים ולהגיד שמע ישראל‪ .‬אז זהו‪ ,‬שזה‬
‫לא הם‪ ,‬הם מתונים‪ ,‬לא מיסיונרים‪ ,‬מוכנים להתווכח על הדת בכלים‬
‫לוגיים מתוך כבוד הדדי‪ ,‬לא ימניים קיצוניים ולא ברסלבים בואכה‬
‫ש"סניקים‪ .‬כן‪ ,‬שכחנו לציין‪ ,‬בלי גזענות‪ ,‬שהם אשכנזים‪ ,‬כולם בוגרי‬

‫‪139‬‬