Page 144 - 28222

‫קרוואן מספר אחת־עשרה‬

‫טיפוס שדוף בזקן גורדונאי מציע הצעה לעלמה נוטה לארבעים בגוף‬
‫של נערה בת־עשרה‪ ,‬בתלבושת קיבוצית שלא הסתירה את חינה‪ .‬בן‬
‫חמישים וחמש מציע נישואים לבת שלושים ושמונה‪ .‬היא עדיין לא‬
‫אמרה לא‪ .‬חמש־עשרה שנה גרו בצריף‪ ,‬כל אחד בצריפו‪ ,‬ועכשיו‬
‫נישואים‪ ,‬לוותר על הלבד‪ ,‬על ההתמסרות לאידאה‪ ,‬לבקש את עצמי‬

‫בגופו‪.‬‬
‫השמש שקעה על "מצפן"‪ ,‬קיבוצו הזניח של ירעם כנרתי‪ ,‬האיש‬
‫והזקן הגורדונאי‪ ,‬האידיאולוג הקיבוצי שהחליט לעשות את מה שבן‬
‫דמותו העמוס־עוזי עשה — להציע נישואים לאישה־קיבוצית־פשוטה־‬

‫וזמינה‪.‬‬
‫ככה זה היה‪.‬‬
‫ירעם כנרתי היה מודע לחשכה המתעבה סביבו בהדרגה‪ ,‬אך עיקר‬
‫מעייניו נתונים היו לעלמה השותקת שניצבה בסמוך לו וסיגריה בפיה‪.‬‬
‫הוא גילה שהוא אדם‪ .‬עם יצר קיום‪ .‬ולא רק סטטיסט ביצור הדמיוני‬

‫‪144‬‬