Page 145 - 28222
P. 145
אמצע שום מקום
שנקרא ה"כלל" .ולפיכך ביקש לו חיים .לבו התעורר מתנומה שיכלה
להשתרע על פני חורף ארוך מאוד שיהווה את חייו כולם .אבל ,לא.
הוא הקיץ .ועכשיו ילנה.
לבו פעם בעוז ,דרוך כמיתר .יצר הקיום שהתעורר בו תלוי היה
בה .לבדה .כל־כולו נרעד לנוע שפתיה .התשיבנו הן .אם לאו .כל
עצמו נשתלהב בתשוקה אין קץ לה לשמוע כן .ומאום לא נותר מחוץ
לשלהבת :כשם שאין שתי שמשות ,כך אין שני ירעם כנרתי .לפיכך,
לא נותר עוד ירעם כנרתי מחוץ לשלהבת.
ובכל זאת היו שני ירעם כנרתי .לפחות שניים.
אחד ,הקומוניסט שחייו קודש למהפכה ,לכלל; והשני ,האיש
שחייו קודש להנצחתו של ירעם כנרתי הפרטי .שעכשיו הציע נישואים
לילנה שטייקוביץ' .ששתקה בתגובה כבר כמעט דקה שלמה .שפתיה
אינן נעות .חנה במקדש שילה הניעה שפתותיה בהתפללה לבן; רחל
המשוררת השתוקקה לבן .אורי אקרא לו ,נעו שפתיה.
ילנה שותקת .מה שאומר ש —
הוא לא היה צריך לעשות זאת .לא עכשיו ,לא כאן ,לא בכלל ,חשב
מיד ,אבל הוא כבר הציע.
עברו דקות אחדות .היא לא אמרה לא .עדיין לא.
זו היתה הצעה תלושה .זמן תלוש .מקום תלוש .מעבר לזמן
ולמקום נולדה ההצעה ,רשמית ,קפואה ,מעשית ,יובשנית.
היא יכלה לגחך ,אבל קו שפתיה דק היה ונעול ,וירעם הטיף מור
עובר על כפות המנעול והתפאורה היתה סוריאליסטית משהו .חדר
אוכל מלא עשרות נשים וגברים .אנדרטה סובייטית מגושמת.
טיפוס שדוף בזקן גורדונאי ועלמה־נוטה־לארבעים בגוף של נערה
בת־עשרה בתלבושת קיבוצית מאוסה שלא הסתירה את מתאר גופה
המהמם.
הצעה תלושה .בן חמישים וחמש מציע לבת שלושים ושמונה.
נישואים.
145
