Page 142 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫נמס‪ .‬לעזאזל הכול‪ ,‬חיים רק פעמיים‪ ,‬אז בוא‪ .‬מותר לי לחיות‪ .‬הקול‬
‫הזה היה רועם באוזניו‪ .‬ההגנות של האסור־אסור־אסור פשוט לא‬
‫עובדות כשאתה כולך בשאנטי‪ ,‬רק אם הפנמת עד שורשי שערותיך‬
‫מה זו דת‪ ,‬מה זה אלוהים‪ ,‬מה זה אסור ומה זה מותר‪ ,‬רק אז הם‬
‫יעמדו לך בעיצומו של משבר‪ .‬וזה לא היה המקרה‪ .‬כל הלילות והימים‬
‫של כפיית משהו גדול ממך על עצמך‪ .‬באקדמיה ובבית הכנסת‪ .‬כל‬
‫הלילות הללו כשאהביאל חזר עייף־מת משיטוטיו ונרדם על הספה‪.‬‬
‫סהרורי התהלך לו עומר בחוצות ירושלים‪ .‬כותל‪ .‬קברי צדיקים‪.‬‬
‫בתי כנסיות‪ .‬מעיין השילוח‪ .‬בעיקר מעיין השילוח‪ :‬חוויה מטורפת‪ .‬לפי‬
‫האגדה‪ ,‬נשמות טובלות שם‪ .‬נקבת מים בעיר דוד המיוחסת לחזקיהו‬
‫המלך‪ .‬שקט‪ .‬גרם מדרגות ארוך־ארוך‪ .‬חצר בית מוסלמי‪ .‬מולך על‬
‫צלע ההר התיישבות יהודית רמת־ראש עם מגיני דוד גדולים‪ ,‬זוהרים‪.‬‬
‫עמודים הנחזים כעמודים הרודיאניים בתוך זרם המים שכל אורכו‬
‫בחצר הערבית לא עולה על שלושים מטר‪ ,‬ועומקו בגובה המותן‪,‬‬
‫ורוחבו מטרים ספורים‪ .‬קר‪ ,‬קר‪ ,‬והטבילה נעשית בכיפוף מוחלט‪,‬‬
‫כמו דג‪ ,‬ללפות את הקרקע הסלעית‪ ,‬החלקלקה‪ ,‬ולטבול‪ ,‬כשאף פעם‬
‫לא ברור אם כל גופך במים‪ ,‬אבל זה משחרר חוויות מטריפות למי‬
‫שנמצא בעניין‪ ,‬ועומר היה — ועוד איך‪ :‬מחפש קדושה‪ ,‬בורח מגופו‪,‬‬
‫בורח מהאושר‪ ,‬מהחירות‪ ,‬מהידיעה‪ ,‬כעת היה יכול להדחיק אל מתחת‬
‫גובה פני הים שלו את עומר האחר‪ ,‬הישן‪ ,‬הקם לתחייה‪ ,‬עומר שרוצה‬
‫לחיות לפעמים בלי גבולות‪ ,‬עומר שרוצה לחלום‪ ,‬לפרוע כל חוק‬
‫וסדר‪ ,‬האפשרות לקחת מהדת את מה שטוב‪ ,‬ומהחילוניות את מה‬
‫שנעים‪ ,‬כבר לא טובה‪ ,‬כבר לא נעימה‪ .‬זו כבר לא דת‪ ,‬אלו חיים‪ ,‬וזו‬
‫תורה‪ ,‬נוצר תאנה יאכל פריה‪ .‬אבל מה המחיר שצריך לשלם? האם‬

‫ניתן לחזור בזמן? היש קניין לאיזון?‬
‫ואבישג לוחשת לו‪ ,‬מסוככת בכנפיה‪ ,‬מגינה‪ ,‬והמציאות מגיעה‬
‫כמו פעם‪ ,‬ספק־ממשית ספק־נחלמת‪ ,‬מציעה אהבה ללא תנאי‪,‬‬
‫ברית אינטרסים‪ ,‬כוח משולב‪ ,‬ואולי עכשיו הזמן לאהבה? הרי אני‬

‫‪142‬‬