Page 146 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫בקיבוץ‪.‬‬
‫היא עדיין לא אמרה לא‪.‬‬
‫ריח החציר עיקצץ באפים שהורגלו לצחנת השווקים הליטאיים‬
‫הקפואים‪ ,‬ריח חמים‪ ,‬מתקתק‪ .‬הריח היה מתקבל על הדעת אלמלא‬
‫היה ריח אחר‪ ,‬קשה ממנו‪ ,‬מעלה את באש־צחנתו באפה הסולד של‬
‫ילנה‪ ,‬ויוצר עבורה חוסר נוחות מעיק‪ ,‬שקרא לה למהר אל חדרה‪ ,‬אל‬
‫מיטת היחיד הוותיקה שלה‪ ,‬להתכסות בסדיניה הלבנים‪ ,‬המעומלנים‪,‬‬
‫ולהימוג אל חשכת הלילה נטולת התחושות‪ .‬אל החלומות שבהם‬
‫שבה מולדתה הליטאית‪ ,‬על שווקיה הקפואים‪ ,‬לייסר את לבה בכלוב‬
‫צלעותיה‪ .‬ואז ההצעה של ירעם‪ .‬כמה לא מתאים‪ .‬איזו הפתעה‬
‫יבשושית‪ ,‬נטולת שגב‪ ,‬עניינית‪ ,‬אך לא לעניין‪ ,‬לא עכשיו‪ ,‬לא ככה‪.‬‬
‫הסדינים המעומלנים קראו לה להתחכך בסדר ובניקיון הקיבוציים‪.‬‬
‫מבית הילדים עם השומרת במקום אמא ועד בית הקברות החילוני‬
‫על מצבותיו האפורות‪ ,‬בכיתוב נוקשה של שם ותאריך בלבד‪ ,‬נמתח‬
‫קו אחד של מחיקה‪ .‬הטרקטור‪ ,‬חדר האוכל‪ ,‬בית התרבות‪ ,‬שיחת‬
‫הקיבוץ‪ ,‬כל אלו היו רצויים כי שיקפו את הקולקטיב והיו חלק‬
‫מהאינדוקטרינציה ההכרחית‪ .‬אבל ביטויים פשוטים של אדם באשר‬
‫הוא אדם? לא במצפן‪ .‬לא אצל ילנה‪ ,‬שעד עתה‪ ,‬לפחות‪ ,‬רוחו הגדולה‬
‫של שמש־העמים נשאה אותה לחיקה הקר של האידאה הקומוניסטית‪.‬‬
‫ילנה שטייקוביץ' לא יכלה‪ ,‬אם כן‪ ,‬לצפות לרגע פחות מתאים‬
‫להצעה הבלתי מתקבלת על הדעת להינשא לירעם כנרתי‪ .‬הצעה‬
‫שעדיין לא השיבה לה‪ ,‬בשלילה או בחיוב‪ .‬היא המתינה‪ ,‬שואפת אל‬
‫ריאותיה את ניחוחות החציר המהבילים‪ ,‬מניחה את הסלט שהכינה לה‬
‫בחדר האוכל והוציאה הנה‪ ,‬אל הרחבה‪ ,‬על בסיס האנדרטה שבמרכז‬
‫רחבת הדשא‪ ,‬שממנה היא צופה אל כדור האש הנסוג‪ ,‬שתמיד בישר‬
‫את בוא התקף החרדה הלילי שלה שארך שעה־שעתיים‪ ,‬מתנחל‬
‫בחללים שהותירה ריקנות חייה‪ ,‬שמלבד עמל כפיים וזיכרונות‬
‫מעורפלים ותקוות סתומות ואידאות נוקשות לא היה בהם מאומה‪.‬‬

‫‪146‬‬