Page 148 - 28222
P. 148
שרה פכטר
בריתות .ילנה לקחה שכטה נוספת מהסיגריה ,השתעלה ובחנה את
פניו סחופות הרוח של כנרתי ,שעיניו בוערות וזקנו יציב ,האנדרטה
מגינה עליו מלהיפרע ברוח הערב.
זה היה מוזר יותר אילו האיכר באנדרטה היה מתחיה לפתע ומציע
לה ,לילנה ,נישואים ,אחרי כל השנים שבהן לא הציע זאת לאישה־
שאיתו־עשוית־הפלדה; הסיכוי שירעם יציע לה נישואים היה אפסי.
אבל הנה ,זה קרה .והיא עוד צריכה לענות לו — הוא מסתכל בעיניה
באותו ניצוץ ספק־חייתי ספק־מלאכי שהיה לפעמים בעיניו שלו.
ומחכה למענה .והיא ,מה היא?
ילנה חשבה מה לענות .ירעם כנרתי פימפם את מקטרתו ,ריח
הטבק הכבד עם ניחוחות האניס התאבך אל מרום האנדרטה והותיר
אותה עם ריח החציר .בימים אלו ירעם לא עבד .הוא ישב בצריף
וכתב .היא ידעה זאת ממקור ראשון :הרי גרה בצריף סמוך לשלו —
וישנה עבורה היכולת להציץ למטבחו הצר .הוא היה יכול להציע
לה נישואים מדי יום כבר חמש־עשרה שנה ,אבל עשה זאת היום,
ליד האנדרטה .ועליה לענות לו .ילנה שאפה שוב את ריח החציר
ונסחפה מעט :הריח הזכיר לילנה את העיירה ז'טל הליטאית בימות
הקיץ :נהר ,ריח חמים מן השדות .העמק שבו ידעה בתור ילדה שלווה
חלומית ,כמעט אלילית ביכולת להישאב לאמונה באדמה עצמה,
באיתני הטבע ,נוסח האמונה הנושנה הליטאית באל הברק ,היה
גם העמק שבו נורו כל בני העיירה כאיש אחד .למזלה ,כבר היתה
אז תושבת הקיבוץ ,שהוקם עוד ב־ ,'38ומנותקת קשר עם הגולה־
מכורתה מבחירה ,אך זה כמובן לא מנע מרוחות רפאים של הורים,
ילדים ,חברות וחברים לפקוד את חלומותיה בהקיץ .ילנה נטשה את
ארוסה ,בחור מישיבת סלבודקה הנודעת ,שחשב לתומו שאם הוא
נשמע לצו האופנה הגבוהה בחליפותיו הכהות ובכובעיו הבהירים כמו
גם בחותלות שהוא עוטה על רגליו בחודשי החורף או במקל ההליכה
שעמו הוא מפסיע על גדות נהרות בקיץ ,יצליח לזכות בלבה הצונן.
148
