Page 153 - 28222
P. 153
אמצע שום מקום
הקיבוץ בני החמישים מינוס ,וילנה וירעם המשיכו בשגרה ,אבל אז
טען מי שטען — צרי עין לא חסרו באחוות הקולחוז העברי — ששי,
הגדל והולך ,מהווה נטל על הקיבוץ ,שתקציבו היה דל וחמצנו זעום.
לא היה כסף ,כן היה שי ,בעייתי ,לא יעיל דיו ,לא מתקשר ,צריך
טיפול ושיקום .והיתה אספת קיבוץ .ועוד אחת .ועוד .שי גדל והלך,
וכבר היה בן שש שנים ועמד מתחת עץ הברוש הסמוך לחלון המועדון
ושמע את האספה מתקיימת ואת דברי הוריו האדישים ואת ההצבעה
שבה הוחלט פה אחד לשלח אותו מן הקיבוץ לאימוץ" .זה קשה ,אבל
זו טובתו של הכלל ,וירעם תמיד הלך עם הכלל ,גם ילנה ,ולילד
זה הרי לא משנה ",אמרה צ'רטה ,שלאורך האספה הזאת האחרונה,
המכרעת ,לאוזניו הלא־רצויות של הילד הלא־רצוי ,ניווטה את הכול
להחלטה הנכונה מבחינתה.
עיניהם של ירעם וילנה לא הזילו דמעה ,ראה שי .אולי הפועל
ואשתו באנדרטה .אין לו מושג .הוא עצמו ,בחוץ ,לא בכה.
שי נמסר לאימוץ למשפחת יזרעלביץ' הפתח־תקוואית .נטול
כישורים חברתיים ראויים ,הוא היה בודד ,מממש בחייו את ה"אני"
של היחיד שממנו ברחו הוריו הביולוגיים .תפיסתו היתה חדה .קשריו
עם העולם פחות ,אבל את החלקים הבעייתיים יותר ביחסיו עם העולם
פתרו אהבתם הרכה של הוריו־מאמציו ,הזוג יזרעלביץ' ,ומאמציהם
המקצועיים העיקשים .אלו חזרו בתשובה ברבות השנים ,לאדישותם
של ירעם וילנה ,שחרף שנאתם העזה לדת ולדתיים ,היו רחוקים מבנם
הביולוגי מכדי למחות על ההדתה המבישה שחווה יוצא חלציהם,
שעכשיו דמה מבחינת תפיסותיו לערבי המאמין באפוס הלא גמור
של כנרתי ,שהזדקן בצריפו לצד אשתו שלא הצליחה להביא לו ילדים
נוספים.
***
153