Page 157 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫גמורה‪ .‬שי‪ ,‬בצייתנות נבוכה‪ ,‬הניח את ערמת הקופסאות על שולחן‬
‫המטבח‪ .‬נפתלי בן העשר רץ‪ ,‬וחזר עם פותחן גדול ואדום‪ .‬שי נטל‬
‫את הפותחן‪ ,‬ובתנועות איטיות החל בפתיחת קופסאות השימורים‪.‬‬
‫"הנה עוד קצת‪ ,‬או‪ ,‬יופי‪ .‬עכשיו את הטונה‪ ",‬צהלו הילדים‪ .‬שי סיים‪.‬‬
‫נפתלי החזיר את הפותחן האדום למטבח‪ .‬שי הניח את הקופסאות‬
‫בתוך קופסת הפלסטיק הגדולה‪ ,‬באופן מסודר‪ ,‬חלקן זו לצד זו וחלקן‬
‫אחת על גבי חברתה‪ ,‬סגר היטב את המכסה וסב על עקביו‪ .‬בכל‬
‫שבת חוזר הסיפור על עצמו‪ .‬בדיוק כאשר הטשולנט המסורתי מוגש‪,‬‬
‫דפיקה בדלת‪ ,‬ושי יזרעלביץ' נכנס עם אותן קופסאות שימורים בידיו‪.‬‬
‫סרדינים‪ .‬טונה בשמן‪ .‬טונה בטעם מקרל מעושן — פותחן‪ .‬הילדים‬
‫צוהלים‪ ,‬ושי‪ ,‬בלי לומר מילה‪ ,‬לוקח את הקופסאות הפתוחות‪ ,‬מניחן‬
‫באופן מסודר בקופסת הפלסטיק בעלת המכסה הכחול‪ ,‬סוגר והולך‪,‬‬

‫כשחיוך עדין על פניו‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬למה שלא תקני לו פותחן?" שאלתי באחת השבתות‪ ,‬אחרי‬

‫לכתו‪.‬‬
‫"לפני שעברנו לכאן‪ ,‬גרנו ביישוב אחר‪ ",‬אמא פתחה‪" ,‬זה היה‬
‫יישוב נורמלי‪ ...‬לא משנה‪ ,‬שלא תביני אותי לא נכון‪ :‬אני מאוד גאה‬
‫להיות כאן‪ ,‬אבל זהו‪ ,‬שזה לא בדיוק מקום שפוי‪ .‬עזבי‪ ...‬זה מאחורינו‪.‬‬
‫אז איפה הייתי? כן‪ ,‬מולנו גרה משפחה נחמדה מאוד‪ .‬בכל שבת‬
‫בבוקר הם היו באים אלינו אחרי התפילה עם בקבוקי היין שלהם כדי‬
‫שנפתח אותם עם חולץ הפקקים שלנו‪ .‬כך עברו להן השבתות עם‬
‫'שכנים של בקבוקי יין'‪' .‬למה שלא תקני להם חולץ פקקים?!' שאל‬
‫אבא‪ ,‬וגם הציפורים שמנקרות בלב כל אחד מאיתנו‪ .‬כן‪ ,‬למה שלא‬
‫אקנה להם כזה?! עד שדנתי ביני לביני אם כדאי הוא אותו עניין אם‬
‫לאו‪ .‬הלכתי לחנות‪ ,‬קניתי חולץ משוכלל‪ ,‬קשרתיו בסרט אדום יפה‬
‫וחיכיתי‪ .‬באותה שבת הגיעו ההורים‪ ,‬מלווים בילדיהם הקטנים‪ ,‬כל‬
‫אחד מהם מחזיק בידו בקבוק‪' ,‬שבת שלום!' צהלו‪' ,‬מה שלומכם?'‬
‫נו‪ ,‬חיכו לטקס הקבוע‪ ,‬אבל הפעם הייתי מוכנה‪ .‬הלכתי למטבח ו‪...‬‬

‫‪157‬‬