Page 155 - 28222
P. 155
אמצע שום מקום
מפוניבז' "...נהג לגחך ,שוכח שבנחלת עזריאל טיעון כזה היה מורכב
מדי.
"זה כל רכושו ",אמר טוביה א' קאוטמן כשחריטונוב גילה את
נחלת עזריאל וצעד לבית של דבורה ,כמו כולם ,תרמילו על שכמו.
גם בשבת.
***
כמו כולם ,גם שי יזרעלביץ' גילה את נחלת עזריאל והתמקם בקרוואן
משלו.
הוא כתב וכתב — מורשת מבית אבא האידיאולוג השקדן — אבל
היה בודד־עד־זוועה.
נהגנו לפגוש את שי יזרעלביץ' פעם בשבוע .קראנו לו האיש של
הפותחן.
הוא גר בקצה היישוב ,סמוך לגדר ,בפאה הצפונית־מערבית .נורה
בודדת דלקה בקרוואן הזערער שלו ,וחשפה לעיניי הסקרניות את
ראשו מדובלל השיער והכיפה השחורה הענקית שעליו .שי רכן על
דפים מלאים בכתב צפוף בשפה שלא זיהיתי .ספרים עבים היו מונחים
ברישול על השולחן ,על הספה ,על הרצפה ועל אדן החלון .ספרים
בכל מקום .עטו רץ על פני השורות ,נראה כאילו מוחו מריק אל הנייר
תשפוכת אין קץ לה של תובנות .סדורות ,סופיות ,ללא מחיקות .עם
הערות שוליים ובהן מראי מקומות מושלמים ,מדויקים ,מפתיעים .שי
הבחין בי מביטה בו מחוץ לחלון ,ניתק מעם כיסא העץ שלו ופתח את
הדלת לברכני לשלום.
ריח טבק המקטרת שעישן תמיד נדף אליי כשהגשתי לו את צלחת
המזון ששלחה לו אמא ,כמנהגה ,כדי לגעת בחייהם של הבודדים.
חשתי שהוא איש טוב ,אך מפוחד מאוד ,ודימיתי לראות ניצוץ של
חשש בעיניו ,ואולי ניחוח הטבק היה ריחו של הפחד .הוא אמר תודה,
155
