Page 150 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫שעתה‪ ,‬בקומוניזם את הגדול שבהלכי רוח האדם מני קדם‪ ,‬ואת‬
‫קיבוצם כתא ראשון בבשורת השחרור "מעול הפרטיות המאוסה‪,‬‬
‫מעול היהדות האנכרוניסטית‪ ,‬ממגפי הקולוניאליזם הפושט־ולובש־‬
‫צורה מבריטניה עד ארצות הברית ומארצות הברית עד הבנגוריוניזם‬
‫הישראלי‪ ,‬הטובל רגליו בדם איכרים ופלאחים‪ ,‬בעליהם החוקיים‬
‫של האדמה"‪ ,‬וכך הלאה והלאה עם כל הדיאלקטיקה המוכרת‬
‫המאפשרת לטעון לבעלות פרטית של פלאח על אדמתו באותה‬
‫נשימה המאדירה את הקומוניזם השולל קניינות כזו‪ .‬ירעם כנרתי‬
‫היה סמל של ממש‪ :‬בזקנו‪ ,‬בחולצתו המחסן־קיבוצית ספוגת ריחות‬
‫החציר‪ ,‬ברובה הטורקי המיושן שתלה בצריפו תחת הפסוק המגולף‬
‫בגסות בגזע ברוש יבש‪ ,‬אותיות רקועות ומושחרות מעשה גופרית‬
‫משוחה בלכה מבריקה‪" :‬וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם‬

‫למזמרות"‪ .‬שיהיה‪.‬‬
‫למעט דתו הקומוניסטית על ציווייה‪ ,‬פנתיאון אליה וגן העדן‬
‫שבראה יש־מאין תחת השמים‪ ,‬ירעם כנרתי לא נצרך למאומה מלבד‬
‫שלוש ארוחותיו של חדר האוכל הקיבוצי‪ ,‬שבימי מניה שוחט הציע‬
‫לא פעם בצל בלבד‪ .‬הכול זוכרים את סצנת הריקוד והשירה עם הבצל‬

‫על הראש‪.‬‬
‫אבל ירעם כנרתי לא סבר שיהיה עוד דור אם זה יימשך כך‪ .‬החורבן‬
‫באופק‪ ,‬סבר כנרתי‪ :‬נבואות יום דין נבעו מפיו כמעיין המתגבר‪ ,‬שני‬
‫רק לאורי צבי גרינברג בדיבוריו על דם‪ ,‬חרב‪ ,‬אסכטולוגיה ומה לא‪,‬‬
‫רק מהכיוון ההפוך‪ ,‬השמאלי־רדיקלי‪ .‬שהעמיד בצל גם את היד־‬
‫חנאים שסברו לתומם שדרכם נכוחה‪ ,‬שאם המשיכו לתמוך בסטלין‬
‫אחרי משפט פראג‪ ,‬אין מה לדרוש עוד‪ .‬ברם אין כמתבודד לחלומן‬
‫האפלטוני של נשות קיבוצים‪ .‬וכי תאמרו מי יהיה הדור הבא‪ .‬ובכן‪,‬‬
‫תמיד יימצאו‪ ,‬עדיין‪ ,‬ההורים תחת השמים שידאגו לצאצאים; שם‬
‫גם הסתתרה ההנחה של הירעם־כנרתיים‪ ,‬שאנשים כמותם‪ ,‬שהפכו‬
‫אנדרטה סובייטית חיה‪ ,‬שומה עליהם להיאחז בקרנות המזבח‬

‫‪150‬‬