Page 147 - 28222
P. 147
אמצע שום מקום
גרעין המייסדים המצפנאי היה כולו על טוהרת מדינת ליטא,
שהוציאה מקרבה אישי רוח דגולים כאבא קובנר ואחרים .הליטאים
נודעו במזגם הצונן ,שאותו היטיב לתאר הרב ד"ר יחיאל וינברג
בכתביו ,אך הצינה היתה גם פיזית .בליטא היה קר .חוש הריח הליטאי
פונק אפוא בריח צונן ,שליו ,לא־לבנטיני־בעליל ,כך שהאדם־העברי
היה יכול לראות בריח החציר סוג של תיקון ,של חוויה ארצישראלית
מקורית :בקרתנות הקיבוצית כל שטות מסוג זה יכלה להיות נוכחת.
היו גרועות ממנה .אולי כמו ההצעה הזאת של ירעם .שאולי בכל זאת
תיענה לה .היו גרועות ממנה.
הריח נישא אל רחבת הדשא המכוסח בקפידה והשתהה בסביבות
אנדרטת הפלדה "הפועל ואשת הקולחוז" ,שהיתה העתק מדויק
לפסלה של ורה מוחינה בשם זה ,פסל שתיאר פועל ואשת קולחוז
בחצאית בעיצוב איכרי אופייני .הבגדים הרחבים לא איפשרו לתהות
על שאלת אימהותה של האישה.
בקיבוץ קראו למונומנט בפשטות ה"אנדרטה" ותיארוהו כמצבת
גבורה לחברים ולחברות שנפלו במלחמה הגדולה נגד הפאשיזם,
למרות שהפסל הפשטני סימל אחווה קולחוזאית גרידא ,אחווה שלא
שררה כאן בקיבוץ ,חשבה ילנה תמיד ,מהרהרת על שתיקותיו הבלתי
אפשריות של שכנה לצריף .שכנה טהור העין ,ירעם כנרתי ,הו ,ירעם.
אדיר הדעת ,אביר המצפון ,מגדלור־האור־הקומוניסטי בארץ עבר.
איש מצפן.
במצפן ראו את המיצג כאנדרטה ולא כפסל גרידא ,כי במצפן נטו
להאדיר כל דבר סובייטי וטעו בפרופורציות האמיתיות שבהן התייחסו
הסובייטים עצמם לאומנות חסרת הממד המטפיזי שיצרו לפי פקודה.
ביום לא מוצלח זה הטעות בפרופורציות היתה גם ביחס להצעה
הזאת .אולי בשיא זוהר הבדידות הקיבוצית על פני היחדיו הציוני
ראה איש הרוח לנכון לשפר את הלכידות הפנים־תנועתית באמצעות
מעשה נישואים .כמו מלכי אירופה שהתחתנו אלו באלו כדי לבסס
147
