Page 162 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫ֵאי ָכה א ּו ַכל ּ ֹכה ִל ְחי ֹות‬
‫ַה ִאם ִלׁ ְש ּ ֹכ ַח ּכֹל ּו ְ ׂש ֹמ ַח —‬

‫א ֹו ִל ְז ּכֹר ַה ּכֹל ּו ְבכ ֹות‪.‬‬
‫ַה ֲח ֵיי ִני ֵא־ ִלי ָנא ְל ָמ ָחר —‬

‫א ּו ַלי ֶא ְפ ּתֹר ֶאת ַה ֲחל ֹום‬
‫ׁ ָש ְק ָעה ַח ָּמה ָע ִבים ָּב ִאים —‬

‫ַל ְי ָלה ע ֹו ֶלה ִמן ַה ְּתה ֹום‪.‬‬

‫שמה של הנערה היה דבורה כגן‪ .‬יהודייה אורתודוקסית אמריקאית‪.‬‬
‫הוריה של דבורה היו חסידי פיצ'נשטיין‪ .‬אמרת פיצ'נשטיין‪ ,‬אמרת‬
‫הכול‪ .‬הם התבדלו‪ .‬פרשו מן הכלל‪ .‬לפיכך לא היו חרדיים או‬
‫אורתודוקסים כלל‪ .‬הם היו פיצ'נשטיין‪ .‬חסידות פיצ'נשטיין היתה‬
‫חסידות תוססת אך זעירה למדי אחרי השואה‪ ,‬האירוע ההיסטורי‬
‫שאיפשר לה‪ ,‬כמו לחסידויות אחרות‪ ,‬לטעון שגודלה המזערי הוא‬
‫תוצר בלתי נמנע של אותה השמדה בהיקף נרחב שפקדה את יהדות‬
‫אירופה‪ ,‬כי אחרי שהושמדו העדים לכאורה‪ ,‬תמיד ניתן לטעון‬
‫להתקיימותה של תופעה‪ .‬אך להלכה‪ ,‬לפני השואה היתה פיצ'נשטיין‬
‫זעירה עוד יותר והיתה קיימת אז‪ ,‬למעשה‪ ,‬רק בדמיונותיו של‬
‫מנהיגה הכריזמטי של החסידות ובתודעתם של עוד שניים־שלושה‬
‫גברים ונשים‪ ,‬וכל זה קרה בכלל באמריקה‪ .‬כלומר הסיפור הזה‪,‬‬
‫על כך שהיֹה היתה חסידות פיצ'נשטיין אירופית גדולה ומשגשגת‪,‬‬
‫לא היה אלא בדותה‪ .‬ואותה הבדיה‪ ,‬הפנטזיה‪ ,‬הרמייה‪ ,‬ההיסטוריה‬
‫המשוכתבת למפרע‪ ,‬לא היתה בעיה של אמת מול שקר בלבד‪ .‬היא‬
‫היתה מסע מנקודת אופל אחת אל נקודת האופל הבאה‪ ,‬ובתווך‬
‫היתה דבורה‪ .‬תמה‪ .‬פותה‪ .‬כמו יונה ירויה‪ .‬חסידות פיצ'נשטיין‬
‫כללה‪ ,‬בשנות השישים והשבעים של המאה שעברה‪ ,‬שלושים עד‬
‫ארבעים משפחות‪ .‬כולן מרובות ילדים עד מאוד‪ :‬ושמונה־עשר‪,‬‬
‫תשעה־עשר צאצאים היו שם דבר שבשגרה‪ ,‬בלא עין רעה‪ .‬לכאורה‬

‫‪162‬‬