Page 166 - 28222
P. 166
שרה פכטר
לאלפי איש לא התאימו .לא בכלל ,ולא כאן .חתונה עם יותר ממניין
זה לא צנוע .מה גם שעובד עמד בחודשים הסמוכים למות רעייתו ,וזה
היה פאסט נישט — לא מתאים — כמאמר המשורר ,ואם הולכים על
קטן אז עד הסוף .ולכן בחתונה היו הוריה והוריו .והאדמו"ר והרבנית.
ועוד חמישה גברים ,שעם שני העדים השלימו מניין .וזהו .ורק לאחר
זמן הבינה דבורה שכאן הכול קיצוני והולכים פה על הקצה :פעם לצד
ימין ופעם לשמאל ,ואין כאן שביל זהב ,הגם שזהב ללא שביל יש כאן
ואפילו הרבה .ואחרי החתונה ,כמובן ,עברה דבורה לבית אטקסוב,
שכן איש לא חשב שאולי יתאים לזוג להתחיל את חייו המשותפים
שלא בבית שבו התגוררה רעייתו המנוחה של הבעל .תחילה סחרחר
היה ראשה של דבורה כגן אטקסוב מחייה החדשים כ"גברת עובד
אטקסוב" ,כי עושרו של בעלה היה אגדי אמנם ,אבל גם מוחשי :כאן
ועכשיו .הוא שיכן אותה באגף נפרד בפאר הראוי למלכה .הבית היה
כמו עיירה קטנה ,מלאה מעצמה .אבל עיירה של עשירים.
דבורה כגן אטקסוב גרה בבית של עשירים כי התחתנה עם מישהו
שגר בו .כל האחרים ,ממשפחת עובד אטקסוב הגרעינית ,כלומר
הילדים ,עשרה במספר ,היו נוכחים על תנאי; ברצונך היו נוכחים,
וברצונך אחרת היו המה נפקדים .בני המשפחה המורחבת ,כמו הוריו
של עובד ובנו הנשוי ,התגוררו בבתים אחרים ,אבל סמוכים; יכולה
היתה לעבור יומיים בלי להיתקל בהם .המטבח ,חדר האוכל ,אגפי
המשרתים ,כדי להגיע לכל אלו לא היה צורך לעבור דרך אגפי
המגורים ,הלימודים והמשחקים של הילדים .הם קראו לה "אמא"
בצייתנות ,אבל היא בהחלט לא הרגישה רגשות אימהיים כלפיהם; היא
גם לא נדרשה לכך .מבחינתה ,עובדת קיומם לא חרגה מידיעה גרידא.
כיתות הלימוד הביתי הכילו את קבוצת הלא נשואים במשפחה ,שגילם
היה מתחת לשש־עשרה ,היינו :ארבעה בנים ושלוש בנות .ומלבדם
עוד ארבעה בני קהילה שלא מן המשפחה .כולם למדו .גם היתומה בת
השנה .הם ישבו ליד שולחנות מעץ גס ("חינוך לפשטות!") ,שעליהם
166
