Page 164 - 28222
P. 164
שרה פכטר
זה נכון ואולי לא — אומללות היא הרי סובייקטיבית — אבל הם ודאי
לא חשבו כך.
פיצ'נשטיין היו שונים גם ביחס למה שהיה ניתן לחשוב על בניה
של קבוצה כגון זו :בניגוד לסטריאוטיפים על קבוצות המטיפות
לצניעות ולחינוך ביתי ,המייחסים להן עוני מחפיר — חבריהן
מסתירים מתחת לבדים השחורים גוף שלדי ,גווע ברעב ,והם גרים
באסמי תבואה נטושים וישנים מתחת לגשרים — לפיצ'נשטיין —
כקהילה וכיחידים — היה כסף .הסיבה לעוני היא היעדרם של מזומנים
או של טובין אחרים :אין לזה קשר לדת או להיעדרה — אמר פעם
הפיצ'נשטיין רעבע .משפט קלאסי.
אז בפיצ'נשטיין כולם עבדו.
דבורה כגן ישבה בדרך ארץ לפני הרבנית מפיצ'נשטיין ושמעה
את ההודעה על אירוסיה הערב לעובד אטקסוב ,ושתקה ,סקרנית אך
מחויכת .זו היתה בשורה טובה .שלב חיובי בחיים חיוביים .הכול
סובייקטיבי .אה ,והרעבעצן הואילה לנפק פרטים על החתן ,שהיה
צעיר בן שלושים ושמונה וחצי ,אלמן ואב לאחד־עשר ילדים .כלומר:
בלבד .לכאורה .הרבנית מסרה לה את כל המידע הזה בישירות
אופיינית ,כי בפיצ'נשטיין לא הסתירו דברים ,אלא אנשים ,ובעיקר
נשים .חד וחלק אמרה לה הרבנית שחתנה שכל את רעייתו לפני
שלושה חודשים ("שלושה חודשים הם כולם שם בלי אמא! אמא'לה!"
אמרה דבורה" .אז עכשיו את תהיי האמא ",פסקה הרעבעצן" .אוי,
אבא'לה!" אמרה דבורה) .אבל יש גם פלוס .אלמן טרי פלוס :שבכור
ילדיו ,זלמן חיים טוביה ,מבוגר ממנה ,בן תשע־עשרה ,נשוי ואב
לשניים .טבעי .הוא מבוגר ממנה פשוט כי נולד לפניה .והוא הבן
שלה .כלומר החורג .הרבנית אמרה לה ,והיא לא נפלה מהכיסא ,כי
דברים כגון דא לא היו חריגים בפיצ'נשטיין; חברתה הקרובה ,אלטע
נחמה ,נישאה לפני חצי שנה לגרוש בן שלושים וארבע ,אב לשמונה,
והיו עוד כאלו .בפיצ'נשטיין פשוט עשינו את מה שהתבקש מאיתנו,
164
