Page 169 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫כפי שקוראים לו הגויים‪ ,‬או השגחה פרטית‪ ,‬כפי שאנו קוראים לו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לכאורה‪ .‬כי המדריכה של דבורה למחול אירובי‪ ,‬סאשה‬
‫מנדרלוב‪ ,‬שעמה היו לדבורה שיחות מעמיקות‪ ,‬כי סאשה היתה‬
‫במפורש טיפוס חושב — סיפרה לה בתמימותה שהיו לה שיחות נפש‬
‫כאלו גם עם המנוחה בשנה האחרונה לחייה‪ ,‬כשכבר לא יכלה‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫לחולל במחולות אירוביים או לבצע כל פעילות כוריאוגרפית אחרת —‬
‫והמנוחה גילתה לה את רגשותיה העמוקים ביותר בפרץ שלא היה‬
‫מתקיים לעולם לולא עמדה על פתחו של גן עדן‪ .‬וכך שחה לה מירה‪,‬‬
‫שהיא מרגישה כי במותה הקרב והבלתי נמנע היא עוזבת עולם שאינו‬
‫שלה‪ ,‬כי כאן בפיצ'נשטיין בכלל‪ ,‬ואצל אטקסוב בפרט‪ ,‬הנשים הן‬
‫רכוש בלבד — אין להן מילה‪ :‬לא עמדה להביע‪ ,‬לא רעות להתרועע‪,‬‬
‫לא הצעה להציע‪ ,‬אף לא זיעה להזיע‪ .‬כולם כאן מתייחסים אליכן כמו‬
‫אל בובות‪ ,‬כלומר לא כבנאדם של ממש‪ ,‬ואיה צלם האנוש? — ובנוסף‪,‬‬

‫אתן כלואות בבית עד צאת נשמתכן‪.‬‬
‫אגב‪ :‬סאשה מנדרלוב‪ ,‬המדריכה למחול אירובי‪ ,‬היא ששימשה‬
‫בעתות המצוא הנדירות בתורת ה"משגיחה" של דבורה‪ .‬סוהרת‬
‫בכלוב הזהב‪ .‬והדבר לא מנע ממנה לחתור‪ ,‬ממש בה בעת‪ ,‬תחת‬
‫אושיותיו של הכלוב הזה ממש‪" :‬מירה סבלה‪ .‬היא הגיעה למודעות‬
‫גבוהה וראתה את מצבה כאן ללא מסכות‪ .‬באובייקטיביות‪ .‬והיא‬
‫גם הבינה שמדובר ברפש מוסרי‪ :‬אין להם כל זכות להתייחס אליכן‬
‫באופן כזה — " סאשה האריכה בדבריה‪ ,‬ואף מסרה לידיה של דבורה‬
‫פתקים ופנקסונים זעירים‪ ,‬הקלטות שלה ושל מירה‪ ,‬שהוסתרו בידי‬
‫סאשה כל החודשים הללו — לדבריה‪ ,‬מכיוון שהיה אסור שעובד ידע‬
‫מאומה — לא בחייה של מירה ואף לא לאחר פטירתה לחיי עולם‪,‬‬
‫כי הוא היה משתולל ומעיף אותה מהעבודה‪ ,‬כלומר את סאשה‪ .‬מי‬
‫יודע‪ ,‬אולי אף היה מנתץ את מצבת השיש המוזהבת שהקים למענה‬
‫של הנפטרת — ולא שזה היה מזיז לה‪ ,‬אולי אף מועיל‪ ,‬בשמים‬
‫לא אוהבים מצבות גרנדיוזיות כאלו‪ .‬וכעת סאשה רומזת שנקמתה‬

‫‪169‬‬