Page 175 - 28222
P. 175
אמצע שום מקום
נרות אדומים דלקו בפמוטי כסף מעוטרים; הכול היה שליו ורגוע.
החומרה הנסוכה על הפנים בשעות קיום פולחני הדת כמו קיום
כיתות הלימוד נזנחה הצידה לטובת הרהבתנות שייצגה התנהלותה
היומיומית של המשפחה .דבורה ניענעה את ירכיה מתוך מתח עצום.
ידיה הקטנות חפנו מבלי משים את הבריוש ,והיא בירכה "בורא מיני
מזונות" בקולה השקט ,הצנוע ,הכנוע .היא לעסה במתינות ,מוחה
פירור טועה במפית תכולה .קטנה .שברירית .בעיקר בלתי מסוכנת.
דומה היה כי צלליתה של סאשה הצטיירה באופק המסדרון ונגוזה
אל מול גלגל השמש הטובע בנהר ההדסון לאיטו .ועובד שאל ,ללא
כל מתיחות ניכרת לעין" ,דבורה ,מה רצית לומר?" הפנייה היתה לא
אישית .קול הפקיד המנומס של עובד היה קבוע ויציב במשפטים
שהשניים החליפו .כלומר כשהשורה בדיאלוג היתה שלו .הוא
שוב לא הסתכל בעיניה ,הרגל מעצבן שלא היה לה מושג אם הוא
נובע מהחמקמקות הצלופחית של בני אטקסוב או מאיזה מנהג של
הרעבע מפיצ'נשטיין ,שאם כך ,יצטרף המנהג לשורה ארוכה־ארוכה
של נהגים מופרכים ,לרבות כאלה שנגדו הלכות מפורשות ,כמו
זה שקבע כי יש להימנע מחזרת הש"ץ בשחרית של יום רביעי .מנהג
שהיה ללא ספק שיבוש של מנהג שבתאי כלשהו .ייתכן שהסטת
המבט נובעת מסתם ביישנות טבעית ,אבל זה לא שינה לה .היא
בכל זאת שאלה ,תוך נעיצת מבט חד בצד האפל של פניו ,שאלה
אחת שעתידה לשנות את חייה" .עובד ,מותר לי לדעת במה אתה
עובד?" וזהו.
עובד פרש מן החדר בשתיקה .אף מילה .שפתיים קפוצות .את
סודו הגדול לא היה יכול לגלות למי שלא היה מזרעו ממש ,וגם זאת
רק לאחר מבחני נאמנות קשים .עובד לא עבד .אף אחד בפיצ'נשטיין
לא עבד .הקהילה התפרנסה מחברות הדוקה באחד מארגוני הפשיעה
הקשים בארצות הברית ,ה"קיפוד" — לצד פעולותיה וקשריה עם
ארגונים נוספים ,כמובן ,אך ה"קיפוד" היה "מלך הפשע" האזורי.
175
