Page 179 - 28222
P. 179
אמצע שום מקום
ממילא ,בתור צעד עונשין ,ולאחר שדבורה היתה מסובכת עם
החוק ולא יכלה לקבל סעד משפטי ,גרם מנוח להדרה מוחלטת שלה
מהוריה ,אשר כפיצ'נשטיינים מובהקים — שלהם ילדים במוסדות
ואינטרסים באופן כללי בפיצ'נשטיין — היה להם ה־מון מה להפסיד.
כמו בכל כת ,טובת הילדים לעולם תעמוד שלב אחד נמוך יותר
מטובת המסדר .ההורים לא היו בצד שלה .וכמובן ,היה העניין
השולי של הילד שלה ,זה העתיד להיוולד .דבורה לא ראתה בו יצור
זר ,פיצ'נשטייני ,ולכן פסול ,אלא פשוט תינוק; אבל בפיצ'נשטיין,
שבה הכול רכוש המסדר ,התייחסו גם אליה וגם אל תינוקה קצת
אחרת .עקב מצבה ההריוני לא נכלאה דבורה ולא עברה חקירות
של ממש .מצבה אפילו עדיין לא הוגדר כ"מעצר בית" .עם זאת,
לפיצ'נשטיין היתה מערכת חוקית משל עצמה ,כמובן ,ולכן עד
הלידה נשמרה דבורה עשרים וארבע שעות ביממה בידי צוות
מאבטחים ,בחדר צר שהזכיר את המרתף שבו נולד מנוח ,למי
שעדיין זוכר מהיכן בא.
ברגע שבנה נולד ,הוא הופרד ממנה .הרשויות בארצות הברית הגיעו
איתה להסדר ימים ספורים לאחר מכן ,שלפיו עליה לעזוב את המדינה
אם אין בדעתה להיכלא.
עולל זה עתיד להיות חלק מהמרובע הבלתי פתיר .עליו אספר
לכם אנוכי ,עטרה .משולש אהבה־שנאה יישובי ,שאיש חסר מעצורים
מושך בחוטיו ממכון שבתו ,מרחוק ,כמו אלוהים זקן ששריריו תפוחים
בפולחן אלילי נשכח ,אבל בשר ודם ,הרבה דם:
האב ,האם ,הבן והעבד.
האב — עובד ,האם — דבורה ,הבן חסר השם לעת עתה ,שעתיד
בקץ הימים לשאת את השם גבריהו ולהגיח כמפלצת מן הנהר פה
ושם ,והעבד — מנטלית לפחות — מנוח עבדיאן.
*
179
