Page 181 - 28222
P. 181
אמצע שום מקום
הירושלמית ,שבו ,באגפים נפרדים כדבעי ,שוכנו היפים שעשו את כל
הדרך מוודסטוק ,מהייט אשבורי ,מהודו .מפיצ'נשטיין .למבנה נטול
הסגנון הזה ,שבו גזרו להם את הקוקואים (או את הראסטות) והצמיחו
להם זקן ומגבעת.
דבורה כגן (היא לא "זכתה" ששמו של הגרוש שלה יופיע
בתעודת הזהות הנוכחית שלה) היתה אסירת תודה על שיעורי
התורה ,על שיעורי הבגרות ,על הפסיכולוגית הקלינית שעזרה לה
לעבד את החוויה .על הצעת השידוך .עם פטי אייזיקסון ,בחור
מבוגר בן עשרים ושמונה ,תלמיד חכם טוב לב ,אמריקאי בעל
תשובה במשקפיים בעלי עדשות עבות מאוד ,שלמד בחדרו צפנת־
פענח וטקסטים עלומים אחרים ,וניהל איתה שיחה נבוכה עם הרבה
חללים (הוא לא ידע מספיק על פיצ'נשטיין ,והיא לא ידעה מספיק
על אמריקה ועל "אייזנשטראק" ,ולכן לא היה על מה לדבר ,כי
המידע היה משותף לפי חוק הכלים השלובים) ,שיחה שהתמשכה על
פני שתיים־שלוש פגישות שבסיומן ,נבוך ,שתק בביישנות .ממולל
את שולי חולצתו .הוא פשוט חיכה .דבורה גימגמה" ,אז ...זהו? אני
מבינה שאנחנו מתארסים?" ופטי נלחץ .אבל אמר" ,כן ".זה היה
עלוב .אבל ,הי .היא בוגרת פיצ'נשטיין .עליבות היא חלק מהדנ"א.
אחר כך התברר שעליהם להמתין עם הנישואים עד עבור עשרים
וארבעה חודשים מיום הלידה .ככה כתוב בהלכה .הם המתינו שנה
נוספת .ורק אז התארסו והתגוררו בסמוך למתחם .פטי החל ללמד
תינוקות בחיידר ירושלמי מוזנח ,דבורה שטפה משרדים .קהילת
"אייזנשטארק" היתה ביתם .שבתות ,עזרה אחרי לידות ,דת מנחמת.
כי איפה הבן שלי? בני ,בני .אייכה .היא אפילו לא ידעה איך קוראים
לו .מכתביה העצבניים לעובד אפילו לא חזרו .עם השנים החלל בלב
רק העמיק .היה משהו בכוח המוחלט שעובד שידר ,כוח שהיה הפוך
לחלוטין מהרוך ,מהנרפות ,שפטי שידר ,שגרם לדבורה להתגעגע
לבן שלה ,שוודאי נחוש הוא וחזק.
181
