Page 177 - 28222
P. 177
אמצע שום מקום
במרתף אפל שהיה שייך ל"קיפוד" .פיצ'נשטיין חמלה עליו .גיירה
אותו מספק .סיפחה אותו לקבוצה .טיפחה אותו כספק־בן מאומץ,
ספק־שומר החותם .הוא היה נעלה מהטיפוס הקלאסי של העבד
שאותו שיווק ה"קיפוד"; הוא בפירוש קיבל השכלה ,הפנים מנהגים,
שוכנע בצדקת הדרך .את שמו המקורי שנתן לו בית הדין לגיור" ,זלמן
שפיגל" ,על שם עוד דמות מדומיינת בפנתיאון הפיצ'נשטייני ,איש
לא זכר .משהודבק לו השם "מנוח" ,ככה קראו לו.
כשמנוח הגיע לגיל תשע־עשרה ,כבר היו לו רישיון נהיגה ,רישיון
לנשיאת אקדח ,מפתח לחדרו האישי בדירות המשפחתיות של שבט
אטקסוב המורחב .וזהו .כשדבורה הגיעה למשפחה ,הוא היה יכול
לדמיין אותה כאמא .חרף העובדה שהיתה ,למעשה ,צעירה ממנו
בשנה :דבורה התחתנה בגיל שבע־עשרה ,וכעת ,לקראת סוף הריונה
הראשון ,היתה בת שמונה־עשרה .לכן היה קשה לו כל כך כשעובד
התחיל לחשוד בדבורה שהיא יודעת יותר מדי.
היה עליה לא לדעת דבר :היא היתה גם אישה וגם שייכת בכלל
למעגל השני ,המרוחק ,הממודר ,זה שלא ידע .אם דבורה יודעת
זו בעיה ,בעיה חמורה ,ובפרט אם היא מציגה את מה שהיא יודעת
לכאורה באופן לעומתי ומתריס .עובד הבין שדבורה סוללת את דרכה
החוצה.
מנוח הירהר ,מנתח את הטעמים לכך שבפיצ'נשטיין ,בעיקרון,
נשים היו לגמרי מחוץ למגרש .זו היתה הגרסה הפטריארכלית
המעוותת־הגרוטסקית־העכשווית של הפיצ'נשטייניזם־פרנקיזם.
פרנק האמין בהתגשמות האל באדם ,בחטאים .שבתי צבי האמין
בקיומן של שתי ישויות אלוהיות נפרדות .פרנק העריץ והאליל את
אווה ,בתו .שבתי צבי היה פרוש מהעולם לעתים ,והולל לפרקים,
מעורפל ביחסו לנשים .מכל זה נשמרו בפיצ'נשטיין ספרים ,אמונות,
ריטואלים ,עיוותים .היחס לנשים היה משפיל מאוד .הטיעון הבסיסי
היה שהדור שלנו גס מדי ,שאין לנו אווה פרנק בת ימינו ,שצריכים
177
