Page 182 - 28222
P. 182
שרה פכטר
את החור בלב החלה דבורה למלא באירוח .לא היה לה כסף ,אבל
היה לה לב ענקי .וחסרי בית או מרק חם לא חסרו באזור מגוריהם.
החיים היו קשים .מחירי השכירות האמירו והעיקו ,ועל דירה
משלה היא אפילו לא חלמה .שבעה ילדים נולדו לה במרוצת השנים
.'80-'65בינואר ,'80משהוקמה נחלת עזריאל ,עקרה לשם עם
בעלה ,משיקול אחד שהכריע את הכף .אמרו שיש שם קרוואנים
ושכירות לא עולה כסף .מרצונה אפוא לכדה את עצמה ואת בעלה
וילדיה בקופסאות הפח הלוהטות־הקפואות ,תלוי בעונה ,של נחלת
עזריאל.
ביום שדבורה הגיעה ליישוב ,היא חטפה בום גדול בלב שלה,
כן ,הלב הענקי .מתחת לזקן הסבוך ולחריצי המצח ולנפולת הלחיים
ולשרבוב הבגדים ולמרובבות הנעליים היא גילתה את מנוח.
בהברקה של רגע הדביקה לו את השם עבדיאן .לעבד הזה .שמראהו
היה זקן מכפי גילו .מנוח לחש לה" ,שלום ,דבורה ",ולרגע היא
לא ענתה ,אבל רחמיה נכמרו והיא נזכרה מה באמת עליה לשאול.
"מנוח ,איפה הבן שלי?" מנוח הרכין ראשו ושיקר" .אין לי מושג.
הוא הוצא מפיצ'נשטיין מיד ,וגם אני עזבתי מעט אחריכם".
אנו ביישוב לא ידענו מאומה על הקשר בין מנוח עבדיאן לדבורה.
למעשה ,לא היה שום קשר :מנוח עבדיאן לא דרך בביתה של
דבורה ,חרף עוניו המרוד והעובדה הידועה לכול שהיה חוסך אפילו
את השעווה המנטפת מנרות ההבדלה.
בשלב זה הכרתי את דבורה כפי שהכירוה כל תושבי נחלת עזריאל.
היא היתה האמא הרוחנית שלי .של כולנו .חייה גלויים היו כמו קלף,
שאותיותיו השחורות פרושות מול עיניך .דבורה אייזיקסון ,מכניסת
האורחים ,האוזניים והלב של קהילה שלמה — פנים עגולות כפני
איכרה רוסייה ,שכל שלוות העולמות עוגנת בעיניה .עיניים שהשמש
רחצה בוקר־בוקר מיום הולדתה ועד הנה .הצדקנית .הפשוטה כל כך.
182
