Page 39 - 28222
P. 39
אמצע שום מקום
לנגן שם .אצל וולדשיין יכלו לצאת ידי חובתם במצגת ובתוכניות
הפעלה ,ללא מוזיקה של ממש.
ליד עץ התאנה הישיש דמיינתי את חוגלה מהלכת — עיניה
משייטות כה וכה על כל הנקרה בדרכה — עצים ,מכוניות ,בתים,
אדם ובהמה רבה — והיא חושבת שהכול מכוון אליה ,כמו אדם
המהלך בדרכו ומאמין שגם בובות הראווה בחלונות סוגדות לו,
בדרכן.
צעדתי הערב כדי לחגוג את חגיגת בת המצווה בקרוואן המקושט,
הכול היה מוכן :שולחנות ערוכים עם מיני מגדים ודברי מתיקה ,כלת
השמחה בשמלת קומות שניכר שניסו לשדרג אותה בעזרת בד נוצץ
שנזרעו בו יהלומי פלסטיק ,ועדיין ,משהו באוויר היה כבד ,שמחה
שיש בה מן המועקה ,למה?
הסתובבתי בין האחיות בבית שתמיד מצוחצח ,ושתמיד נישא
ממנו ריח ארוחת הצהריים שהכינה חנה הנערצת לתשעת הילדים
מדי יום ,רגע ,תשעה ילדים? והנה חנה ,הנערצת ,שקיות שחורות
תחת עיניה ,וחוגלה? חוגלה לא שם .זהו ,הכול קשור ,המבט העצוב,
היעדרה של חוגלה.
ואז הגיעו הלחשושים :שמעתם? חוגלה עזבה את הבית ,היא לא
רוצה קשר עם ההורים שלה ,והמבט של חנה ,שמחה בתוך אבל עמוק.
אבל על אובדן ההורות .ואולי הורות היא תמיד סוג של נדמה לי,
נדמה לכולם שהם הורים טובים ,אבל לפעמים זה רק נדמה ,ולפעמים
ההורים הכי טובים לא יכולים לשלוט בטבע .לא תמיד הכול קשור
בהם כלל.
***
חוגלה .כשמה כן היא ,ציפורית החגה במעגלים .וממנה למדה חנה על
עצמה את כל מה שלא רצתה לדעת .רק אחרי כל הרע שעבר ביניהן
39
