Page 35 - 28222
P. 35
אמצע שום מקום
והלוהט ,ואיך בכלל זכרה איך זה לעטות על עצמה בדים יוקרתיים
כאלו לאחר ימים של סמרטוטיות בחלוקים דוהים ,אבל זו היתה
היא .לא היתה טעות בזיהוי .את הנפיחות של עיניה הבוכיות הסתירו
משיכות של מכחול תמרוקים יקר ועדין.
משהו הפריע לי בהתנהגות שלו ,במבטא המובהק שלו ,יותר מדי
נחמד .מנסה להפגין יחס חם ואוהב אל בני משפחתו .הכול היה חשוד
בעיניי .כשבאתי אליה ,כרגיל מדי יום שישי ,כל הבית כמו עמד דום.
ראיתי את הפחד בעיניה ,התיישבתי על הכורסה המרופטת שבפינה,
הרמתי ספר והעמדתי פנים שאני שקועה בו.
"מאיה ,נו? אני עדיין מחכה".
זה לא היה קול שבו דיברו בני זוג שהכרתי .הוריי פנו זה לזה
בכינויי חיבה מאופקים ,והמילה "נו" לא נהגתה בדיאלוגים שלהם —
לא באלה ששמעו אוזניי בכל אופן .היו אילו אדנותיות וסמכותיות
בקולו שכמו שאבו את האור שריצד בחדר ,אורה של השמש שעמדה
בחצי הדרך אל מעבר להרים.
"כן ,כבר זה מוכן ",אמרה והגישה לו פשטידת גבינה שהפיצה
ניחוחות מגרים ,ועוד ביום שישי.
בלעתי את רוקי .לאף אחד אין זמן לבשל ביום שישי שום דבר
שאינו מיועד לסעודת השבת .אכלתי היום לחם עם לבן .אה ,וטעמתי
מחית תפוחי אדמה אצל דבורה.
"במשרד אכלתי יותר טוב מזה ",אמר האדון הקטן.
ב־ע־ל.
הקטן החל לבכות בחדר השני ,והיא רצה אליו.
"מאיה ,כמה זמן עד שהקפה מוכן?"
"רגע ,הקטן בוכה".
"הוא כבר לא תינוק ".זיק של איום במבטו ,הילד כמעט נפל
מידיה ,גם הוא השתתק.
היא רצה להכין לו קפה.
35
