Page 31 - 28222
P. 31
אמצע שום מקום
הכסף היה מונח ,חמים ולח בין אצבעותיי הילדותיות ,ואני מניתי
וספרתי ומיינתי שטרות ומטבעות ,ובגאווה מסרתי אותם לידי אנשי
הוועד.
היה שם חצי מהסכום שהתחייבתי לאסוף ,אבל הם חייכו .אני
מאמינה שאבא שלי נתן את השאר .אין לי הוכחות.
התקינו לה רצפה בין המסדרון לחדרים .קודם לכן היו חתיכות
הלינולאום מושחרות ,ונמלים טיילו על הקרש שהונח עליהן כגשר
בין שום מקום לשום מקום.
***
הדלת נפתחה שוב ,הפעם יותם נכנס .ידה המתורגלת נשלחה אל
קופסת העוגיות ,אבל הוא כבר נמלט לחדר האחורי ,הוא הכיר את
אמא שלו .לא את עוגיותיה רצה .שוב התעורר בי הרצון לגעור בה:
"די ,מספיק להרוס את נשמותיהם של הילדים שלך .הם לא אשמים
שאבא של אבא שלהם עשה לו מה שהוא עושה להם .הם לא אשמים
שאמא שלהם מרשה לאבא שלהם לעשות להם מה שאבא שלו עשה
לו ".אבל הגה לא יצא מגרוני ,שפתיי לא נעו .לא באמת התכוונתי
לדבר אמת עם האמא המסוימת הזאת .לא איתה .שתיתי את כוס מיץ
התפוזים ,שהיה רצוי במזג אוויר כזה .קמתי ללכת.
"אולי תבקרי אותי בלילה? אני מתעבת את הלילות ,את הבדידות",
אמרה.
הודאה ראשונה בצורך בנפש אנושית אחרת ,מאיה? או פליטת
פה? תהיתי .אני נמנעת מלבקר אותה הרבה בגלל אווירת הצביעות
שהיא משרה .משחקת כאילו הכול נורמלי ,שחיי נישואים יכולים
להתקיים כך .לא אטול חלק בהצגה שלה מעבר ללגימת מיץ תפוזים.
סגרתי את הדלת מאחוריי ,ואז שמעתי אותה מתחילה לייבב .פתחתי
שוב את הדלת ורצתי אליה.
31
