Page 26 - 28222
P. 26
שרה פכטר
כאן פתיל מחשבותיי צונח ,סלסוליו מתרפים ,והוא נערם ,נחשי
וגלי ,בקצה תודעתי.
אמא התפללה חרש חרש לצדי ,כל האלגנטיות והגמישות
שבהופעתה היו נאלמות דום כאן ,בריבוע האפלולי שהיווה את
בית הכנסת של האימהות והבנות .היא התפללה לא־ל חי ונוכח,
בישירות ,בענווה .היא מעולם לא חיבקה אותי בעזרת הנשים.
כאן אנחנו אוהבות רק אותו ,היא היתה מצביעה אל ארון הקודש
שעמד בקדמת בית הכנסת .זו היתה שבת בראשית .זה עתה חגגנו
את חג הילדים ,החג עם הדגלים ושקיות הממתקים ,החג שבו סבתא
נותנת טופי בלי הגבלה .הלב הזעיר שלי כיוונן את תדריו אל
הספר העשוי עור ודיו .הספר הזה הביא שמחה :רק לפני כמה ימים
רקדנו כולנו — גם הילדות בגילי — בבית הכנסת וסביבו ,בגלל
הספר הזה.
אבא שלי עמד חגיגי בחליפת השבת ובטליתו המכובסת בניקוי
יבש וקרא בספר .הבנתי כל מילה .זה היה פשוט כל כך .השם ברא את
העולם ,את אדם וחוה בגן עדן ...ואז ,העונש .הרבה הרבה עצבונך.
אמא ,מה זה להיות עצובים? מה זה שהשם אומר לחוה שהיא תהיה
עצובה הרבה? עברו שנים עד שהבנתי את הסוד :עצב פירושו שאין לך
עם מי לחלוק את הגאווה שלך על כך שאתה קיים.
***
מאיה אוהביה .פעם היה לה פוטנציאל גדול ,הירהרתי .ליד הקרוואן
שלה היה מחסן קטן מפח דק ופשוט ,שבו ,בארגזים חומים ,נצברו
עדויות לניצניהם של הכישרונות שהיו לה ,שהיא חשבה שיש לה,
שיכלו להיות לה .היו שם ניסיונות מהממים ליצירות שלא התאימו
לחייה של שומרת מצוות ,כמו פסלי אבן מופשטים .רק כעבור שנים
הבנתי שהיתה פעם עוזרת לפסלת גדולה ,שנהגה ליצור טיוטות
26
