Page 23 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫התפודים המתגבהת בצליל טביעה בתוך הסיר מלא המים עד‬
‫חציו‪ .‬קדחת העשייה הדביקה כל אדם‪ ,‬וחיסונים מפניה לא ניתנו‪,‬‬
‫ולכן גם אני סייעתי במלאכה‪ .‬הקליפה האחרונה נתקעה במקלף‬
‫שהחזקתי בזמן שרות דיברה‪ .‬זעקתי‪ ,‬ולא ידעתי אם כיוונתי את‬
‫קריאתי כלפי מצבה של רות או אל אצבעי‪ ,‬שנחתכה בניסיון לחלץ‬

‫את הקליפה‪.‬‬
‫כאב ממשי‪ ,‬פיזי‪ .‬עסיס חיים של ילדה הרואה עצמה נערה‪ ,‬נערה‬

‫עם בית‪.‬‬

‫***‬

‫הנחתי את תפוחי האדמה בתנור והשארתי את רות עם דבורה‪ .‬קפיצה‬
‫מהחלון ואני בחוץ‪ .‬מצאתי את עצמי פוסעת בשביל הלבן‪ ,‬דורכת על‬
‫החצץ‪ .‬עננים התקפדו לתוך עצמם‪ ,‬וקצותיהם נצבעו אפור כהה‪ .‬רוח‬
‫נעימה נשבה‪ ,‬הבטתי בשלדי הבתים שהחלו לקרום עור וגידים לצד‬

‫הקרוואנים‪ ,‬בחזון העתיד ההולך ונבנה‪.‬‬
‫איש לא טייל בשעה זו בשטח הבנייה הבלתי גמור‪.‬‬
‫בסקרנות התבוננתי באריחים שעוד מעט יהפכו לרצפת בית‪ .‬מבלי‬
‫משים ליטפתי אותם קלות‪ .‬הפיגומים הסתירו מעין את רכסי ההרים‬
‫שלרגליהם נושק ים רחוק‪ .‬את האופק אשר צבעי ורוד‪ ,‬תכלת וסגול‬
‫רצעו אותו חליפות‪ .‬את המדבר שכה אהבתי‪ ,‬על גווניו האפורים־‬
‫חומים‪ .‬למטה במדרון השתרע שטח אדמה מעובד‪ ,‬ועצי זית נטועים‬
‫בו‪ .‬כבשים ליחכו עשבי־בר‪ ,‬ושני רועים ערבים שמרו עליהם‪ .‬רק‬
‫הגדר‪ ,‬שסבבה את ההר שעליו עמדתי‪ ,‬הזכירה לי את המציאות‪ .‬אני‬

‫כאן‪ ,‬מביטה עליהם שם‪ ,‬והם שייכים לשם‪.‬‬
‫ולפתע התאוויתי לפשוט זרועותיי לצדדים ולחבק את המקום‬
‫הנהדר הזה‪ .‬עצבוני התפוגג לו מזמן‪ ,‬ועכשיו הייתי יצירתו של‬
‫חבל האדמה הזה שהיה לי מולדת‪ .‬היום הוא היום המיוחד שלי‪ ,‬יום‬

‫‪23‬‬