Page 22 - 28222
P. 22
שרה פכטר
בנחלת עזריאל ,בתור אם ואישה ,בתור חסידה של דבורה ,לא
יכולת לזהות בה אישה שעמדה על סף דוקטורט.
אולי ביום מן הימים ישוב ניצוץ הדעת מן המים הכשרים.
אבל המגף נשאר — היא הזדקקה לו ,ועוד איך ,בבוץ המשחיר
שפרה ורבה בין הקרוואנים בנחלת עזריאל.
משהו בכל זאת נותר.
***
דבורה נאנחה קלות ,ובכך קטעה את העלעול ביומן חייה של רות.
"אוי ,עטרה ",הביטה לעברי" ,איננו יודעים קושי מהו".
"היום יום הולדתי ",בישרה רות.
גם שלי ,רציתי לומר אך שתקתי.
ידעתי שרות עברה גיור .ידעתי שעד היום היא מאמינה ששורשיה
היו יהודיים ,שמשפחתה עשקה ממנה בזדון את המידע על מוצאה.
אולי היא בעצם יהודייה מבטן ,היתה אומרת לעתים בחולמנות,
משתעשעת בצירופי אירועים אפשריים שאולי חוללו את השכחת
העבר הגדולה בידי אמה ואחיותיה.
"אתן יודעות מה עשיתי ביום שבו נולדתי לעם היהודי?" שאלה,
ובלי להמתין לתשובתנו המשיכה" ,הלכתי לבקר את קבר אמי .דומייה
נוראה קידמה אותי כשנכנסתי לבית הקברות .נגעתי באבן הקרה ,גם
מבפנים ,בלב ,היה קר ,קר מאוד".
ידעתי גם שגיורה לא העניק לה כל חום .היא צעדה אל הדת
כמובלת בכוחה של האמת בלבד .קרחונים שייטו בעורקיה וסיימו את
מסעם בלבה.
רות חזרה אל רגעיה המכוננים ליד ערש אמה החדש .בבית הקברות
המשפחתי העתיק ,מחתה זיעה בלתי נראית מפניה ונאנחה.
כל אותה העת המשיכה דבורה להיאחז בחיים ,שהתבטאו בערמת
22
