Page 21 - 28222
P. 21
אמצע שום מקום
"אמא ,כל הנשמות הסובלות שייכות ליהודים .מאמא ,הנשמה
שלי סובלת".
אמא ליטפה אותה .ידיה היו רזות ,דקורות מאין־ספור מחטים
ועירויים .היא גססה ,אבל עדיין היתה לגמרי נוצרית .לגמרי מאמינה
בעתיד האקדמי של בתה .כלומר האמינה ,עד הבוקר.
"אינך יהודייה ,אן שלי ",מילמלה ,מצטלבת ,אבל אן כבר הבינה.
הסבל שלה מצביע על שורשיה העמוקים ביותר .שורשיו של
האלוקים האמיתי ,המקורי ,היהודי ,הנושא את סבל העולם על כתפיו
זה אלפי שנים ,מאז עקד אברהם את יצחק על הר המוריה ,מאז בכו
המלאכים ודמעותיהם סימאו את העולם.
כאן החל המסע של אן להכרת אמה הבכירה של דתה הקתולית.
היהדות.
תחילה מסקרנות רומנטית ,בסערת רגשות ,במענה לחיי השיממון
שלאחר הקריירה האקדמית שנגדעה פתאום ,במענה לניכור ששידרה
אמא ,שרצתה כל כך בת דוקטורית ,כחוויה מתקנת לבערותה
הכפרית שלה־עצמה .במענה לאכזבתו של אוגוסט ריינר ,הגבר
הממשי האפלטוני היחיד בחייה .ולאחר מכן ברצינות ,בשכנוע עצמי,
בהתמסרות ,בהבנה של העומק ,בחוויה רליגיוזית של הוודאות,
במישוש מוחשי של הנוכחות.
באשמה על נטישתה את הדת שניחמה אותה ונשקה לה על שפתיה
הדובדבניות ,ובאושר גדול על עתיד חדש ,אחר ,ובהתמזגות של
שניהם שחצתה את נפשותיה וליכדה אותן מחדש.
את מעשה הטבילה־לשם־ ֵגרות עצמו הקפידה לדחות עד לאחר
מותה של האם .לבל תראה מאמא את בתה פונה עורף אל דתן .בצאתה
מן המים עם טבילת ה ֵגרות הכשרה שלה בפני בית הדין המקומי,
החליטה רות ,כשמה החדש ,לעלות לארץ.
איפשהו במים הכשרים כנראה נשר החלק האינטלקטואלי ממוחה
הישן ,הנוצרי.
21