Page 21 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫"אמא‪ ,‬כל הנשמות הסובלות שייכות ליהודים‪ .‬מאמא‪ ,‬הנשמה‬
‫שלי סובלת‪".‬‬

‫אמא ליטפה אותה‪ .‬ידיה היו רזות‪ ,‬דקורות מאין־ספור מחטים‬
‫ועירויים‪ .‬היא גססה‪ ,‬אבל עדיין היתה לגמרי נוצרית‪ .‬לגמרי מאמינה‬

‫בעתיד האקדמי של בתה‪ .‬כלומר האמינה‪ ,‬עד הבוקר‪.‬‬
‫"אינך יהודייה‪ ,‬אן שלי‪ ",‬מילמלה‪ ,‬מצטלבת‪ ,‬אבל אן כבר הבינה‪.‬‬
‫הסבל שלה מצביע על שורשיה העמוקים ביותר‪ .‬שורשיו של‬
‫האלוקים האמיתי‪ ,‬המקורי‪ ,‬היהודי‪ ,‬הנושא את סבל העולם על כתפיו‬
‫זה אלפי שנים‪ ,‬מאז עקד אברהם את יצחק על הר המוריה‪ ,‬מאז בכו‬

‫המלאכים ודמעותיהם סימאו את העולם‪.‬‬
‫כאן החל המסע של אן להכרת אמה הבכירה של דתה הקתולית‪.‬‬

‫היהדות‪.‬‬
‫תחילה מסקרנות רומנטית‪ ,‬בסערת רגשות‪ ,‬במענה לחיי השיממון‬
‫שלאחר הקריירה האקדמית שנגדעה פתאום‪ ,‬במענה לניכור ששידרה‬
‫אמא‪ ,‬שרצתה כל כך בת דוקטורית‪ ,‬כחוויה מתקנת לבערותה‬
‫הכפרית שלה־עצמה‪ .‬במענה לאכזבתו של אוגוסט ריינר‪ ,‬הגבר‬
‫הממשי האפלטוני היחיד בחייה‪ .‬ולאחר מכן ברצינות‪ ,‬בשכנוע עצמי‪,‬‬
‫בהתמסרות‪ ,‬בהבנה של העומק‪ ,‬בחוויה רליגיוזית של הוודאות‪,‬‬

‫במישוש מוחשי של הנוכחות‪.‬‬
‫באשמה על נטישתה את הדת שניחמה אותה ונשקה לה על שפתיה‬
‫הדובדבניות‪ ,‬ובאושר גדול על עתיד חדש‪ ,‬אחר‪ ,‬ובהתמזגות של‬

‫שניהם שחצתה את נפשותיה וליכדה אותן מחדש‪.‬‬
‫את מעשה הטבילה־לשם־ ֵגרות עצמו הקפידה לדחות עד לאחר‬
‫מותה של האם‪ .‬לבל תראה מאמא את בתה פונה עורף אל דתן‪ .‬בצאתה‬
‫מן המים עם טבילת ה ֵגרות הכשרה שלה בפני בית הדין המקומי‪,‬‬

‫החליטה רות‪ ,‬כשמה החדש‪ ,‬לעלות לארץ‪.‬‬
‫איפשהו במים הכשרים כנראה נשר החלק האינטלקטואלי ממוחה‬

‫הישן‪ ,‬הנוצרי‪.‬‬

‫‪21‬‬