Page 16 - 28222
P. 16
שרה פכטר
קשיות שנוצקה מחיים ללא טיפת רוך ,כמו גזע שיד אנוש לא ליטפה
את קליפתו מעולם ,ועופרים לא ליחכו בלשונם את האזוב שהעלה.
"בצוואר נגעת?" שאלה אותי כשהסבתי את תשומת לבה לגבה
התפוס .הנדתי בראשי לשלילה ושלחתי ידי לנגוע בצווארה .פלא
שעוד הצליחה לסובב את ראשה .אבל לבה תמיד סבב על צירו מכוח
אהבתה הגדולה לכל אחד מעשרת ילדיה.
ולמרות שהתגוררה בקרוואן האחרון בשורה ,חזרה וסיפרה לכל מי
שרק רצה לשמוע כי אין לה בית .הטיעון הזה היה החוט שקישר בינה
לעולם — כלומר ,ליישוב .לרות אין בית .היא סוחבת על גבה משא
כבד מנשוא .עבר שיש בו שאלות לא פתורות" .היכן הבית שלי?!"
נהגה לשאול כל אימת שדחו אותה או פתחו לה צוהר קטן ,הראו לה
תמונה מעברה או הזכירו לה שאין לה משפחה ,שהבית הגדול כבר
אינו שלה ,ודייריו לא מזכירים את קיומה .מזמן ניתצו כל חפץ דומם
שהזכיר את חייה ,וקרעו כל מסמך שהעיד" :היתה כאן ילדה בשם
אן" .ככה זה כשאת חוצה את הרוביקון מחיקה של דת אחרת.
***
ְ ׂשער הפשתן הארוך היה כרוך בצמה בנוסח הכפרי הנשכח .עץ האגס
עמד במלוא עליבותו בירכתיה של חלקת האדמה מנומרת הדשא
הצהבהב ,הקמל .ספסל האבן הסלעי היה קריר ולא נוח .אן ברודס
אחזה בין אצבעותיה סיגריה זולה ,מקומית ,ואיפרה מתוך תסכול על
האדמה הקשויה .המרצה שלה ,פרופ' אוגוסט ריינר ,נע הלוך ושוב על
פני הרחבה ,מקטרתו כבויה.
"עלייך להפריד בין האמונות שלך לתזה שלך — אחרת לא תהיה
לך תזה ",ניסה ריינר להפציר" ,את מחפשת את המיסטיקה הקתולית
שלך ,זו האישית ,ביצירות הגדולות ,כואבת את שקיעתה ,טוענת
לדעיכה של קולה האמיתי של הנפש האירופית מן השירה והספרות
16
