Page 13 - 28222

‫קרוואן מספר אחת‬

‫רק יללות התנים הניסו את הבדידות מלבי בלילות הארוכים‪ .‬גם הם‪,‬‬
‫בחלומותיהם הכמוסים שלא יתוארו במילים‪ ,‬כמהו לאיזו התכללות‪.‬‬
‫וכך ייללו התנים‪ ,‬ונפשי מצאה הד למסתריה‪ ,‬עצבוני היה לי לדגל‪,‬‬
‫ונפשי קמלה לאיטה כגבעול חשוך שמש‪ .‬פחדיי צצו להם מוקדם‬
‫מדי‪ ,‬עומסים כובדם על כתפיי הצנומות‪ ,‬בנות העשר‪ .‬ובעודי‬
‫מרעידה בתחושותיי‪ ,‬הבוקר הפציע‪ ,‬וחסדו של הק־ל ניתך ארצה‪:‬‬
‫טיפות זערערות כאגלי דמע התעבו והיו למטר‪ ,‬שבתוך דקות החל‬
‫נקווה לשלוליות כעורות באדמה הקעורה‪ .‬חיוך ביצבץ על שפתיי‪.‬‬
‫אושר ילדותי דהוי החל מטפס במעלה גווי‪ ,‬כי היקום החל בולע‬
‫את יגוני‪ ,‬נושא על כתפיו את היפחות שלא חצו את גרוני מעולם‪.‬‬
‫הגשם שטף את הנוף‪ ,‬כמו מטבילים הרי מואב את עצמם לקראת‬
‫התקדשות‪ ,‬פרי דורות של ערגה טמירה — ועיניי התעגלו למראה‬
‫האד הדק שהחל לעטות את ראשי ההרים‪ ,‬ואולי רק דימיתי לראותו‪,‬‬
‫כי כאן הדימוי והמציאות מעולם לא התאבקו זה בזה‪ :‬הריאלי היה‬

‫‪13‬‬