Page 32 - 28222
P. 32
שרה פכטר
"את חייבת לספר לי מה קרה ",דרשתי.
ההגנות שלה קרסו .בדרך כלל זה סימן רע.
"אני לא יודעת איפה הוא .כבר חודש שהוא לא הרים טלפון או
שלח פקס .איך הוא יכול להתעלל בי כך? בדרך כלל הוא מתקשר
פעם בשבוע .אני אף פעם לא יודעת היכן הוא נמצא :פעם הוא פה
לרגל עסקיו ,ופעם הוא שם .אפילו לבנק הוא לא הכניס כסף".
היא באמת דאגה .לא יודעת אם כל כך לו כמו להָ ,לאי־ידיעה,
לספק שמכרסם .היא חיה באוויר ,אך בלי כנפיים .הצניחה והחבטה
שבעקבותיה היו מובטחות לכאורה ,אבל אפילו זה לא קרה.
"הפעם ,כשהוא יתקשר ,אעמיד בפניו שתי ברירות והוא ייאלץ
לבחור .אי אפשר להמשיך ככה ",טענה בלהט.
היא דיברה לעניין ,וכך ידעתי שזו לא היא .זו היתה רק הבלחה
בת־חלוף של מה שהעולם שידר לה שעליה לומר .אבל היא שיקעה
בתוך האישיות שלה את הדמות שגילמה בכזו הצלחה ,שכשהטלפון
צילצל כמו צחוק הגורל ,ויצאתי מהמטבח כדי שתרגיש נוח לדבר,
כמעט שציפיתי לשמוע אותה מטיחה האשמות .אך היא רק אמרה
בקול חרישי" ,קצת דאגתי כשלא שמעתי ממך זמן רב ".ואז" ,כן,
בסדר ,תודה רבה ששלחת לי כסף .כן ,אספר לילדים שהתקשרת.
מתי אתה חושב לחזור הביתה? עדיין לא יודע? בסדר ,תהיה בקשר,
תודה".
איך לא ניחשתי את התסריט העלוב הזה? עזבתי בשקט ,לא יכולתי
להביט למאיה בעיניים.
***
"אני כל כך כועסת עליו! הוא מגיע אולי פעם בשבוע ,דקה לפני
שבת ,מסתלק דקה לאחר צאת הכוכבים ומתנהג כמו נופת צופים.
מסכנה ,והיא עוד לא אומרת מילה ",אמרתי לדבורה כשהגעתי
32
