Page 40 - 28222
P. 40
שרה פכטר
הסיקה את המסקנה הבלתי נמנעת ,שהמעגלים שסביבם חגה בתה לא
כללו את זו שהרתה אותה או את הידיים שהאכילו אותה.
הציפור הזאת משוטטת סביב נפשה־שלה ,וזו ,אם תרצו ,הגדולה
שבבגידות.
***
רק לימים סיפרה לי חנה את סיפורה של חוגלה ,כולו ,על הסוף
המיוחד שלו.
זה מה שעבר על האם והבת — חנה וחוגלה.
ככה זה היה.
מיום שנולד בנה הראשון ,התינוקות ישנו איתה בלילה .כשנרדמה,
הם פשוט נדחקו מעט הצידה ואיכשהו זה עבר בשלום ,אתם
יודעים .הפעוטות הרגישו נהדר על המזרן ,היו בו שקערוריות
מבקבוקיהם וכתמים מהחלב שטיפטף מסנטריהם ,וזה היה שופע
ואימהי עם ריח מטריף חושים ורכות ונחמה עוטפת שגרמה לה
להרגיש על סף חוויה מיסטית של אושר בין שינה לערות ,כאילו
יצאה מציור של נפתלי בזם שבו נשים בוקעות מבטן ההר .זה
גרם לה לקום נחושה אחרי כל ההטענה הלילית הזאת ולהסתער
על הקריירות הנוספות שלה ,מכתיבה ועד למריבות עם הבעל
או לשדים שרדפו אותה מהעבר ולא הניחו לה לאחוז בקרניהם
ולהובילם החוצה ,לספוג שמש ולהתרכך קצת .לישון עם ילד זה
כמו להיות שוב בהיריון איתו בין הסדינים ,רק עם תודעה נפרדת
שנותנת לך אישור שאת קיימת .והיא ראתה שזה היה הדדי; הם
אהבו את זה כמוה.
אצל חוגלה זה היה אחרת .היא התפתלה על המזרן כמו פקיר הודי
החש שלא בנוח על מיטת מסמרים .לקח לה זמן לקלוט שחוגלה פשוט
לא! לא היה משהו מנחם בנוכחותה לצדה עבור פחדיה; לא היה דבר־
40
