Page 44 - 28222
P. 44
שרה פכטר
הדאגה מכרסמת ,הילדה לא עונה .רק בשלוש לפנות בוקר עם חיוך
מטופש היא ירדה ממונית בלי מספר" .יכולת להיחטף! להיעלם!"
אבל הילדה רק חייכה והלכה למיטתה.
היא נשארה בוערת" .תעשה משהו ",התחננה לבעלה ,לראשונה
בחייה הרגישה את חבל ההורות נקרע לה ,ואין לה מה לעשות.
ואז ככה בשבע בבוקר — כשבעלה דישדש בדירה ובישל קפה
בניסיון להציל את יום העבודה — חוגלה נכנסה בתמימות ,כאילו
לא אירע דבר אמש ,עם האייפון ביד .הציפורית שלהם היתה באמצע
הסתמסויות נלהבות ,וטרם נעלה בסיסמה .בעלה לקח את הנייד ועיניו
חשכו .האשמות הדדיות החלו להתעופף באוויר ,חוגלה מנהלת עולם
מקביל ,עולם דמיונות שבנוי על חברות ופנטזיות.
הוא לא יודע להרביץ ,בעלה .הוא התחיל להמטיר על חוגלה
שאלות ,דרש תשובות ,הזכיר לה שיש לה הורים ,והיא המשיכה לחייך
חיוך מרד נעורים .ולראשונה מאז גידלו ביחד את תשעת ילדיהם
בנחת ,הרים עליה יד .הוא סטר לה .חוגלה לא אמרה דבר ,ובאדישות
נכנסה לחדר האמבטיה עם זוג מספריים וגזזה את שערה הארוך והיפה
כמו סוניה של עגנון .כמה שעות לאחר מכן היא יצאה מהבית ,ועד
היום היא מסרבת לחזור ,או לדבר איתה או עם בעלה.
הבובות בחלונות הראווה בכל מקום אחר בעולם ימשיכו לראות
בחוגלה את מרכז הווייתן ,אבל חנה תיאלץ לשאת את היותה מחוץ
למעגליה של בתה ,הציפור שלה ,שעכשיו חצתה את הרקיע בחפשה
לה ארץ שבה השמש איננה שוקעת.
***
העצב שפשט בלבי למשמע סיפורה של חנה גרם לי ללכת אל האלון
הבודד שעמד זה מאות שנים והשקיף אל אשכול היישובים האזורי
כולו.
44
