Page 47 - 28222
P. 47
אמצע שום מקום
חד .צונן .אבל עכשיו ,בנועם לבבי ,מכיל ,עוטף ,כשמיכת פוך ,תהילה
שבה ליסוד הכי בסיסי .חמין .קוגל .כמו אצל סבתא זכרה לברכה.
אולי פחות עשיר ,אבל אותנטי לגמרי ,מדיף ארומה מסורתית .חמישי
אחר הצהריים .חמין .קוגל.
בכיריים המצוחצחות למשעי כמראה מלוטשת ,בערה אש
כחלחלה־כתומה .מרגיעה .נוסכת שלווה בעצמות .המטבח אפוף
אדים רכים ,שהזכירו לתהילה את כל ה"יש" בחייה .הבעל .הילדים.
הקריירה .הרוחניות .הכול .היתה צלע חסרה אמנם ,אבל היה כל כך
קל להדחיק .אך האם ההדחקה לא גורמת ,בעצם ,לכך ש"זה" נכנס
עמוק יותר פנימה ,פנימה ,הופך שם ,במקום הכי עמוק ,לגוש גדול של
מכאוב? לעצם מזוהה מאוד ,שמרעיל את הבארות השוכנות בקרקע
שלה? מתחת לבארות שכנו לבטח מעיינות ,בֵרכות מים צלולים
הנוקבים ויורדים עד תהום .והיתה שם תהום .בהחלט.
ולפעמים תהום אל תהום קורא .מי שיצר את הבור בנפשה אף
הוא נאנק מכובד משא התהום שלו .שגם היא עשויה היתה להתפרץ,
להקיא מתוכה מים מתוקים או עכורים .תהילה לא ידעה על איזו מבין
שתי האפשרויות ייפול הגורל.
הגעתי אליה שעה לפני כניסת השבת .התירוץ עלוב ,בלוטות
הטעם כמהו לחתיכה מעוגת השמרים הפריכה שלה .תהילה מיהרה
לכבות את האש הגבוהה ,שכמעט חרכה את הסיר החדש שקנתה.
הסתכלה בסיפוק על הבית שלה .על הספות האיטלקיות שהזמינה
בהזמנה מיוחדת ,הביטה בשולחן עץ המהגוני עם הכיסאות סביבו.
בתנור הלבנים עם האש המלאכותית ,שעמד במרכז הסלון והפיץ אור
נגוהות מפזז ,מאיר את אוסף הבקבוקונים שאספה במסעותיה סביב
העולם.
ריח הקוגל והחמין פשט בסלון .חוש הריח שלה תמיד היה חד.
בעיקר התבלטה ביכולתה להתמיר את הריחות למשמעויות רגשיות:
חמין הוא גם נוסטלגיה מדמיעת עין ,גם יציבות והמשכיות ,גם
47
