Page 52 - 28222
P. 52
שרה פכטר
לעשירים .היום היא יודעת שהם לא רצו להשאיר את אמא עגונה ,הם
היו אחים מסורים; משפחה שעלתה לישראל מארצות הברית בשנות
החמישים ,ובעשר אצבעות בנו את עצמם .ההבטחה "להשיב את
הבורח" התממשה ,כמו היה זה רק עניין טכני להגיע מישראל לארצות
הברית ,לאתר אותו ,להחתים אותו ,לחזור ארצה .אך למעשה הדוד
נאלץ למסכת שכנועים — עם מקל ועם גזר כמיטב המסורת — כדי
לחלץ את הגט הנכסף כל כך .היה בזה עיצבון שאין לשערו; מאבא,
בשר מבשר המשפחה ,נהפך "אבא" לאיש ריבה של המשפחה .מאבק
נוצר בין המשפחה למי שכבר לא השתייך אליה; מאבק עם מנצח
ומפסיד ,עם אינטרס מוגדר" .ניצחנו — יש גט" ,זו היתה התחושה.
הבעיה היתה שהיא היתה נכונה .המשפחה "ניצחה" :אמא התחילה
להתעורר .הטרגדיה מאחוריה .היא החליטה להשתקם .אבל לא הכול
ניתן לשיקום .עץ כי ייגדע ,יצמיחו ענפיו עלעלים חדשים .אך הגזע
הכרות עצמו אבד לעד .תהילה לא הצליחה לשקם את חורבן־הבית־
הפרטי .הדוד נתן לה את הכתובת של אבא ,והיא ,בלב הילדותי שלה,
האמינה שאם תכתוב לו ,אם תזכיר לו את החיבה ששררה ביניהם,
הוא יחזור .ככה פשוט .היא לא שאלה את עצמה לאן יחזור .והרי הוא
ואמא כבר אינם נשואים .אבא יחזור ,הרי הוא אבא ,שלה ,עם הנדנדה.
עם הקפה ילדים .תהילה כתבה לו ,אישי מאוד ,פרטי ,גם מביך .אבא
באמריקה .תענה לילדה שלך תהילו'ש .היא לא גילתה לאף אחד.
בכל שבוע שלחה לו מכתב .סיפרה לו מה היא עוברת ,כמה היא
מתגעגעת אליו .אבל הנימה הפכה תובענית יותר ,משתאה ,כמעט
מטיחה .כי הוא לא ענה כלל ,אף לא תשובה לקונית כמו "מכתבך
נתקבל" ,אף לא על מכתב אחד .תהילה דרשה אפוא תשובות לשתיקה
שלו .בדקה את הדואר באדיקות ,עקבה אחרי הדוור שריחם עליה ,על
הילדה ששואלת בכל שבוע אם אבא שלח לה תשובה ,והתשובה היא
לא ,אף פעם לא "כן" ,תמיד לא־אחד־גדול.
שנים חלפו ,והיא ממשיכה לכתוב .אין לה תשובה על השאלה
52
