Page 55 - 28222
P. 55
אמצע שום מקום
בלי מליצות ,התחטאויות ,ככה פשוט .שלושים ומשהו שנה
נמחות־לכאורה בהינף יד ,במחי־פה־מדבר .כאילו כלום .כאילו היא
לא סבתא עוד רגע .כמו אך אתמול שתתה קפה ילדים אחרון בכוס
הכתומה ,בצמותיה הזעירות על הנדנדה .היה קשה עד־בלתי־נסבל,
בלתי־אפשרי מדי ,לקבל את הפשטות הזאת .ובעיקר להתאים אותה
לכל השכבות שהגעגועים לאבא והייאוש והזעם נעטפו בהן .אז
היא השיבה באותו מטבע ממש .ענייני ,ממוקד" .בטח ,בטח שנשמח
לארח אותך ",גימגמה קפואה ,משותקת .זה היה גדול עליה .בכמה
מספרים .הוא עמד שם כתמונת מראה שלה ,בלי לזוז ,עד שהתעשתה
והכניסה אותו לחדר האורחים .ועדיין היה איש זר ,לא־אבא ,ועדיין
היא מדברת אליו כאל אדם כזה ,שזר לה ,והיא שאלה את עצמה
אם זה באמת קורה ,אם זה באמת היה אבא שלה .שכמו עלה מתוך
המחשבות ,כמו מתוך עוגת יום הולדת .ואז פילחה ההכרה את לבה
שזה אמיתי .אבא .ממשי .כאן .היא התחילה לרעוד בכל גופה.
קראה לבועז ,בעלה ,שמיהר להגיע .הוא תמיד מגיע .יודע לתמוך
בה .לשאול אותה מה קרה .רק אחרי כוס שתייה חמה וכדור הרגעה
הצליחה לספר לו שאבא שלה הופיע והוא בא לבלות איתם את
השבת .הם הזעיקו את ילדיהם לספר להם שהשבת יפגשו את סבא
שלהם .בפעם הראשונה בחיים.
היא לא ידעה איך לקבל אותו .לא היה לה ארגז כלים להתמודדות
כזו.
אל תדאגי ,בעלה הרגיע אותה .זה יהיה נורמלי ,אין בעצם מה
לעשות עם כל השאלות ועם העבר שלא ישוב .הוא ענייני ,תהיי גם
את .תתנהגי רגיל ,מנומס .וזהו .ככה היה .הוא הופיע בהדלקת הנרות,
נשאר בחדר האורחים עד הדקה התשעים ,הלך לתפילה עם בעלה
והבנים .בהתחלה הכול היה עטוף בנייר צלופן של נימוסים ,אבל
אחרי הדגים עם הרוטב הכול התפרץ .שוב עלו מן התהום יצורי־
תודעתה .כל שאלות הלמה והאיך שעכשיו היתה להן כתובת ,היה
55
