Page 51 - 28222
P. 51
אמצע שום מקום
המגמה .היא בכתה פחות .לא היה לה זמן ,ככה פשוט .היא היתה
צריכה להתחיל לנקות בתים כדי לפרנס.
האישה הנעימה־חביבה שהיתה אמא ,נמוגה .הלהבה הפנימית
שבערה בה כשהאימהות והבית היו בתוקפם ,כבתה ,וכך גם הבערה
החיצונית; התנור הפסיק לפעול ,והריחות הניחוחיים־נימוחים־פריכים
שהפיצו נגוהותיו ,שעכשיו כבו ,הומרו בריח געגוע ,בריח כעס .ריחות
שתהילה לא הכירה.
תהילה ואחותה ריקי הפכו לילדות מפתח; ולולא השכנה — שהן
כינו אותה דודה — היתה מרחמת עליהן ,מרעיפה עליהן חום ואהבה,
מפנקת אותן בעוגיות מדי פעם ,משקה אותן במרק חם ,הן היו שוכחות
שיש מושג כזה .אוכל מנחם.
ויש עוד .עמוק יותר באופל קופסת הזיכרונות האסורים .לא .היא
לא תעלה באוב את הקשים שבזיכרונותיה .נעולים־חתומים עליהם
להיוותר .אבל מאחר שעלייתן של המחשבות המודחקות־דחוקות־
דוחקות לא היתה תלויה בה עוד ,היא בכל זאת זכרה ,נזכרה .חוותה
שוב .בעוצמה רבה יותר .כי הזיכרון הכפיל עצמו בפעמים שבהן צף
בתודעתה והתעבה שכבה על חברתה כמו בתל עתיקות ,כמו גזע ישיש
בעל אלף טבעות־עץ.
תהילה זוכרת .תמונה :שלוש שנים מה"אירוע" וה"מצב" התחיל
להתחוור .לא לה .היא עדיין היתה רק ילדה .למבוגרים .תהילה שומעת
את הדודים שלה צועקים בסלון .אמא בוכה .היא ,על קצות האצבעות,
האזינה לשיחה .זו לא היתה "שיחה" ,אלו היו נהמות של אנשים
נסערים שפערו עיניים גדולות על המציאות ,לא מאמינים למרא ָה.
התחתן עם שיקסע? לא ,לא ייתכן .ייתכן גם התחתן ,עקץ הדוד הציני
מבין שניהם .גר באמריקה .ושוב צעקות .דמעות .מתח באוויר כמו
ערפיח עיר .תהילה זוכרת את הדוד מבטיח לאמא שהוא יעלה על
מטוס לאמריקה "לתפוס את הבורח ולחייב אותו לעשות מה שצריך".
הם רק יאספו כסף לכרטיס .היו ימים שלטוס במטוס היה "מותר" רק
51
