Page 34 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 34

‫מאמר פתיחה לספר "ניב שפתים" ‪ y‬ניב שפתים‬  ‫ו‬

‫ולכן למוח החכמה שבאדם אין את יכולת הדיבור‪ ,‬שתכונתו פירוט מילים‪ ,‬וממילא כוח הדיבור בא‬
                                                                                   ‫ממוח הבינה‪.‬‬

‫מוח הבינה שכנגד "מוח שמאל" שבראשו של האדם‪" ,‬משיג" דייקא את הספירות‪ ,‬והינו פועל‬
‫להגדיר ולהפריד בין פרטים‪ ,‬ויסודו "להבין דבר מתוך דבר"‪ ,‬כדי לגלות את החלק או הפרט שטמון‬

                                         ‫בתוך הכלל‪ ,‬ולכן ממנו בא כוח הדיבור שתכונתו "פרט"‪.‬‬

‫והנה מוח הבינה אינו פועל בדרך "פרצוף כלל"‪ ,‬אלא אדרבה "אינו יודע מהו פרצוף"‪ .‬ר"ל כל עניינו‬
                                                                      ‫הינו ריבוי פרטים ותו לא‪.‬‬

‫כוח מוח הבינה הינו גדול‪ ,‬משום שיכול לגלות פרטים מוסתרים בפועל יותר משאר "המוחין"‪.‬‬
‫ר"ל שהינו בעל "כלים" לדבר ולהסביר‪ ,‬וממילא לגלות את המציאות לפרטים בצורה טובה יותר‬

                                                                                 ‫משאר המוחין‪.‬‬

‫ולכן הרחבנו בס"ד לפרטי פרטים‪ ,‬את דרכי "העבודה"‪ ,‬ר"ל "תורף" שיטתם של רבותינו‬
          ‫המקובלים זי"ע‪ ,‬בעיון מעמיק תוך כדי הצגת מקורות נרחבים‪ ,‬לכל סוגיא וסוגיא‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬לעיתים "ריבוי פרטים" יכולים לבוא לידי מכשול‪ .‬ר"ל ש"מוח הבינה" לעיתים "חושב" שהינו‬
                                           ‫"טוב יותר" משאר המוחין‪ ,‬וממילא לבוא לידי "גאוה"‪.‬‬

‫ביתר עמקות‪ ,‬ריבוי פרטי המציאות הינה "תפיסה של פירוד"‪ ,‬לעומת "מוח החכמה" שעניינו יחוד‪.‬‬
‫וממילא מציאות בו האדם שהינו בעל יכולת דיבור‪ ,‬לעיתים עדיפה יותר מדרך המחשבה‪ ,‬שעדיפה‬
‫דרך הבינה על דרך החכמה‪ ,‬משום שמגלה המציאות בצורה המיטבית ביותר‪ ,‬וכל שכן בדרך‬

                                                                               ‫הסברה לאחרים‪.‬‬

‫אולם‪ ,‬כל מהותו של מוח החכמה הינו נקודת היחוד‪ .‬ר"ל לאפוקי ממוח הבינה‪ ,‬אשר אינו יכול‬
‫"להכיל" את מציאות ההפכים‪ ,‬וכיצד הינם בסוד "אלו ואלו דברי אלהים חיים"‪ ,‬וחושב שרק צד אחד‬

                                                                     ‫"אמת" ואילו השני "שקר"‪.‬‬

‫וממילא לאחר שהאדם "למד" ו"עיין" בדרכי העבודה של רבותינו המקובלים זי"ע ובעלי החסידות‬
‫זי"ע‪ ,‬כפי שיוצגו בס"ד לקמן בספר‪ ,‬עליו לראות כיצד "דרך העבודה" של כול מקובל "מחדשת"‬

                                                                     ‫מ"דרך העבודה" של חבירו‪.‬‬

‫לאחר שעבר האדם שלב זה בנפשו‪ ,‬עליו לשאוף לשלימות היחוד שהינו סוד "הפרצוף"‪ ,‬ולפיכך עליו‬
‫"לבטל" את מוח הבינה כלפי מוח החכמה‪ ,‬אשר יכול "להכיל" את ריבוי הפרטים היוצאים ממוח‬
‫הבינה‪ ,‬ולהופכם לבחינה אחת‪ ,‬וזהו נעשה ע"י מוח הדעת "המאחד" ומחבר לכדי השגה שלימה‪,‬‬

                                          ‫שאיתה ניתן להתקשר ולמסור ולהעבירה ג"כ לאחרים‪.‬‬

‫ועל כן‪ ,‬בכך שמבינים שלכל צד ישנה "סברא" נכונה ומקור לדבריו‪ ,‬ולא טעה אחד מהם ח"ו‪ ,‬אז‬
‫בודאי ניתן לראות שהינם שני צדדים של ענין שלם הנקרא פרצוף‪ ,‬כ"אלו ואלו דברי אלקים חיים"‪,‬‬
‫ומשום כך הלומד צריך לצרף ענינים ממקומו אחרים‪ ,‬כפי הכלל הידע ש"דברי תורה עניין במקומן‬

                           ‫ועשירים במקום אחר"יז‪ ,‬ועי"ז מקבל את התמונה השלמה של העניין‪.‬‬

                                                  ‫‪z‬‬

                                                                        ‫יז‪ .‬עיין ירושלמי )‪.('ä äëìä â"ô äðùä ùàø‬‬
   29   30   31   32   33   34   35   36   37   38   39