Page 56 - 28222
P. 56
מרים איתן
תפסה את שערותיה בידיה ומשכה חזק ,חזק ,אולי תחוש לפחות כאב.
רק לחץ .רק מועקה ללא נשוא .כל השנים האלה ,כל השנים הבודדות
האלה ,כאבנים כבדות בתוך חז ּה הצר.
התעשתה וחזרה למטבח" .בואו ,חמודות .נכין לנו משהו לאכול",
קראה לעבר חדרי הבנות ,מנסה להצהיל את פניה .מסכנות שלה,
טובעות אף הן.
חדר המגורים נשאר חשוך כולו אך בפינת האוכל ריצדו שני נרות,
וסביבם ,צנועה שבצנועה ,ארוחת השבת .משישבו נפל מבטה של
רחלה על זוג תחריטי עץ הולנדיים ,שני חצאי תבנית מאפה חגיגית,
שהיו תלויים בצד השולחן .באחד נערה בשביס ,מותניים צרים,
חצאית וסינר ,יונה על הכתף; בתחריט השני בחור בכובע משולש,
חולצת ִשיָראים ומגפיים ,נשען בגנדרנות על מין מקל .רטט הנרות
הרעיד את הדמויות" .תראו ",קראה נרגשתּ ,ב ּו ּב נפתלי ובובה רחלה,
כינו אותם בנותיה לפני ריבוא שנים .בוב נפתלי ובובה רחלה אופים
יחד לחם ,המו פתאום באוזניה קולות רחוקים.
"בוב נפתלי ובובה רחלה ,זוכרים?"
ולפתע ,בלתי צפויות ,באו הדמעות .ללא מעצור .שיטפון של
דמעות .כל המועקה התפרקה ביבבות.
"למה ,אמא? מה קרה עכשיו?" בתה .איננה מבינה .אינה מסוגלת
לעכל את שינויי מזגה הפתאומיים.
"סתם ,חביבה .בגלל בוב נפתלי ,אולי ".אולי משום שנזכרה במה
שאין לה שם אחר בשבילו ,אלא ,אולי ,אושר .ימים ראשונים .בנותיה
הפעוטות .היא כולה אימה ּות ,כולה מסירות וחום .ובעלה ,עדיין,
בנפשו ,אולי ,שותף לה ...ימים רחוקים ,שלא ישובו.
"שניהם ,חמודה ,שניהם ".היה פעם אושר .ופתאום יכלה לחוש
בו .היו גם ימים טובים .חיפשה מסביב ,ובאין ממחטה נטלה מערימת
הכבסים הסדורה שבפינת השולחן זוג תחתונים של נפתלי .ללא
בושה ,בנוכחות כולם ,מחתה בתחתונים שוב ושוב את עיניה .רצה
למקלחת .שטפה את פניה בזרם מים צונן .הדמעות המשיכו לזרום,
56
