Page 60 - 28222

‫מרים איתן‬

‫שדבק בצד שמאל בשולי מכנסי ה־ב' המטולאים שלו‪ ,‬שדבק בו‬
‫לאורך כל המסע המפרך דרך מדבר יהודה בואכה ַמ ָס ָדה? או אולי‬
‫ממנה עצמה‪ ,‬מרחיבה צעד כשהוא מתרחק‪ ,‬מתכופפת לקשור שרוך‬

‫כשהוא מתעכב לרגע‪ ,‬עומס על עצמו תרמיל נוסף?‬
‫ואולי ִמ ַמ ֵדי ה־א' דווקא‪ ,‬עם כנפי הצנחן ודרגות הסרן‪ ,‬שהיו‬
‫מקופלים תמיד למשעי בתוך עטיפת ניילון חתומה‪ ,‬דחוקים מאחורי‬
‫בגדי העבודה שלה‪ ,‬במדף הכי נמוך‪ ,‬למטה‪ ,‬בארון‪ ,‬עד שתפסה‬
‫פתאום שכלל אין לה מושג אם הם עדיין שם‪ ,‬או אם‪ ,‬ומתי‪ ,‬בעצם‪,‬‬

‫נפטרה מהם‪.‬‬
‫ואולי‪ ,‬למרות הכול‪ ,‬מ ֶס ִפי? ספי בחולצת הג'ינס הבהירה שלו‪ .‬ספי‬
‫בשיער מוזנח בצבע עפר‪ ,‬שזור חוטי קמה בשלה‪ ,‬שיכול היה להיות‬
‫כל כך יפה‪ .‬המבט הזה האפור־כחלחל‪ ,‬התועה‪ ,‬נעוץ אי־שם‪" .‬חמאה‬
‫ויין לבן‪ ,‬פטרוזיליה ושום‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬לא בדיוק בסדר הזה‪ ,‬חמאה‬
‫מעורבבת בשמן‪ ,‬כדי שלא תי ָשרף‪ ,‬לטגן מעט את נתחי הזהבון עד‬
‫שגם הצדדים הלבנים ישחימו — אפשר להיעזר בפפריקה מתוקה —‬
‫אחר כך השום‪ ,‬מקולף ופרוס לפרוסות דקיקות — רק עד שיקבלו גוון‬
‫שקוף‪ ,‬ואז פטרוזיליה וקצת יין לבן יבש‪ .‬בעדינות‪ .‬במידה‪" ".‬וספי?"‬
‫השאלה הבלתי נמנעת‪ ,‬לאחר שהשיחה המכובדת כבר התפוררה‬
‫ומתכון התקרובת כבר פוַרט‪ ,‬ושני הבעלים כבר דיברו בקול נמוך‬
‫על מכירת נשק לסין‪ ,‬ופלונית‪ ,‬שברגע הכניסה הכריזה בקול מצלצל‪,‬‬
‫"תראו איך שאת נראית! בכלל לא השתנית‪ ",‬נראתה לה פתאום כל‬
‫כך זקנה למרות שידעה שהן בנות אותו גיל ושבוודאי גם היא כך‬
‫נראית בעיני האורחת‪ ,‬פלונית שאלה בקול מתוק מדבש‪" ,‬וספי באמת‬
‫נוסע?" "כבר ילד גדול‪ ",‬היא זוכרת שענתה בקול ָש ֵלו ככל האפשר‪,‬‬
‫מציעה שוב תקרובת‪" .‬מחליט לבד מה טוב לו‪ ",‬כאילו אמרה‪ .‬חי את‬
‫חייו‪ .‬אנחנו הרי הורים מודרניים‪ ,‬את ילדנו חינכנו לעצמאות‪ ,‬נ ַתנו‬
‫ברכת הדרך‪ ,‬שומרים על יחסים טובים‪" .‬תעשו לו מסיבת פרידה?"‬
‫הוסיפה פלונית ושאלה‪ ,‬והיא ידעה‪ ,‬כשפלונית תצא מן הבית לאחר‬
‫חצות‪ ,‬זאת ה ֵצידה החדשה שהיא תישא ִעמה‪ :‬ספי עוזב את הארץ‪.‬‬

‫‪60‬‬