Page 62 - 28222

‫מרים איתן‬

‫שלושה ימים שאיננה מוצאת לה מנוח‪ ,‬מנסה שוב ושוב לכלוא במילים‬
‫איזו משמעות חמקמקה אשר‪ ,‬היא בטוחה בכך‪ ,‬רק איננה בטוחה‬
‫בדיוק באיזה מקום ובאיזה אופן‪ ,‬וגם לא בדיוק איזו משמעות‪ ,‬אבל‪,‬‬
‫אשר‪ ,‬בביטחון‪ ,‬שרתה שם עליהם‪ ,‬רק איננה יודעת אם היה זה בבית‬
‫הקברות או אחר כך‪ ,‬כשנסעו צפונה‪ ,‬עייפים‪ ,‬נכבשים עוד פעם על ידי‬
‫המראות‪ ,‬או בערב‪ ,‬או למחרת‪ ,‬או בחדר של ספי‪ ,‬או איפה ומתי בדיוק‬
‫בשעות הרבות של נסיעה דוממת במכונית‪ ,‬רק מנש'קה והיא‪ ,‬גומעים‬
‫מרחבים‪ ,‬רצים ככפויים מאזכרה לחגיגה‪ ,‬משדה קרב להילולה‪ ,‬עד‬
‫לערב האחרון באולם המלכים‪ ,‬כשמלצרים ערבים בעניבות פרפר‬
‫וכפפות לבנות עמדו עליהם לשרתם כאילו אחרת אי אפשר‪ ,‬והיא לא‬
‫התאפקה והמשיכה להגניב אל פיה כפית אחר כפית מן האגס האפוי‪,‬‬
‫משתדלת שציפוי המרציפן הפריך שלו הנגרס בין שיניה לא יפריע‬
‫לצלילי הנבל אשר ליוו את מנותיה האחרונות של הארוחה‪ .‬הייתה‬
‫זו מנת הקינוח המשובחת ביותר שטעמה בחייה‪ ,‬בכך אין לה ספק‪.‬‬
‫עטיפת מרציפן בדמות מפית נייר מרושלת קמעה‪ ,‬בקצוות נפולים‪,‬‬
‫מקומחת בקיפוליה החיצוניים ומצופה שוקולד מבפנים‪ ,‬כמעטפת נייר‬
‫ֶש ֵיש להסירה כדי להגיע ַל ְּפנים‪ ,‬לאגס עסיסי‪ ,‬אפוי עד שקיפות‪ ,‬שהיה‬
‫מונח במרכז נטוי כלאחר יד על צידו‪ ,‬כולו מלאכת עיצוב מושלמת‪,‬‬
‫נמסה בפה‪ ,‬טעמה עדנים‪" .‬אני לא אוהב נגינת נבל‪ ",‬אמר המנכ"ל‬
‫שישב לימינה והדף מלפניו את צלחתו הריקה לאחר שחיסל את האגס‬
‫שלו בנגיסות גסות וקירב אליו מגש פטיפורים שהוצב בינתיים במרכז‬
‫השולחן‪" .‬אני מעדיף יצירות לפסנתר‪ ",‬הוסיף‪ ,‬כשהוא מעלים בתוך‬
‫פיו בזו אחר זו שלוש יצירות מרציפן כלילות שלמות — מעוין שנהבי‬
‫מעוטר בוורד‪ ,‬לב ורוד‪ ,‬ודובדבן אדום ממולא ליקר — בולע אותן‬
‫במהירות ומושיט את ידו לרקיק הבא‪ .‬כשהתפלאה ואמרה שבשבילה‬
‫הנבל הוא הכלי ַה‪ — ...‬ולא ידעה להמשיך מה בדיוק‪ ,‬וגמגמה שנגינת‬
‫נבל היא כמעט נגינה שמימית‪ ,‬הוא שאל בפשטות‪" ,‬איזה יצירות‬
‫לנבל את מכירה פרט ְל‪ "...‬ונקט בשמן של שתיים־שלוש יצירות‪,‬‬
‫"הרפרטואר כל כך מוגבל‪ ".‬והיא נבוכה משום שאינה מכירה בשמה‬

‫‪62‬‬