Page 64 - 28222

‫מרים איתן‬

‫ולא שהם‪ ,‬היא ומנש'קה‪ ,‬הפסיקו בינתיים לגמרי לחיות‪ .‬למעשה‬
‫אפילו הצטברו להם בזמן האחרון מספר סעודות אירוח‪ .‬היא זוכרת‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬בבירור‪ ,‬ברווז בתפוזים ב"קסבה" עם קבוצה שלמה של‬
‫משקיעים מחו"ל‪ ,‬עוד ארוחה רבת־מנות ב"סינית החדשה"‪ ,‬וסעודה‬
‫ב"אלהמברה" בה הגישו להם מנה מפוארת של פילה מיניון ברוטב‬
‫תותים‪ ,‬ומנש'קה‪ ,‬שאכל מוקדם יותר וכלל לא היה רעב‪ ,‬חתך לעצמו‬
‫נתח זעיר‪ ,‬טעם ואמר‪" ,‬כן‪ ,‬זה טוב‪ ",‬והמשיך בשיחה העסקית כשהוא‬
‫הודף מעליו את הצלחת אל מרכז השולחן‪ ,‬והיא‪ ,‬שאף פעם לא‬
‫התרגלה באמת ַלמעמד ו ַלתענוגות שהביאה עמה ה ְ ׂשררה‪ ,‬ושהשיחה‬
‫העסקית במילא לא עניינה אותה‪ ,‬ושאכילה במסעדה נראתה לה תענוג‬
‫יקר שיש ל ַמצותו בכל תשומת הלב‪ ,‬הזדעזעה וחשבה איך הוא יכול‬

‫לבזבז כך מנת בשר נהדרת שיכולה להספיק לכל המשפחה‪.‬‬
‫אבל אלה הרי היו סעודות עבודה‪ .‬יותר משיזמה אותן היא נגררה‬
‫אליהן בעקבות מנש'קה‪ ,‬ויותר מן הארוחות עצמן נחרת בה דווקא‬
‫משפט אחד שמנש'קה פלט‪ ,‬ושמאז איננו מרפה ממנה‪ :‬הם היו בדרכם‬
‫לאחת מאותן סעודות‪ ,‬היא כבר לא זוכרת בדיוק לאיזו‪ ,‬והיו מתוחים‬
‫מאוד מפני שספי‪ ,‬זה היה עוד לפני המריבה הגדולה והם עוד דיברו‬
‫בטלפון מפעם לפעם‪ ,‬ספי טלפן ואמר שהוא יוצא למילואים‪ ,‬והוא‬
‫נשמע מאוד לא שקט‪ .‬הם ישבו שותקים‪ ,‬מנסים לשווא לאתר את גלי‬
‫צה"ל ברדיו‪ ,‬חולפים על פני חנויות בגדים חדשות‪ ,‬ממשיכים בין‬
‫בתי קפה וברים שוקקים‪ ,‬מפלסים דרכם בין המוני מכוניות מבריקות‪,‬‬
‫תאורה‪ ,‬מוזיקה — הכול נראה כאחוז קדחת עינוגים – כשמנש'קה‬
‫אמר פתאום‪" ,‬כמו בג'ונייה‪ ,‬תראי‪ ,‬אנחנו כבר כמו בג'ונייה‪ .‬חיילים‬
‫עייפים במלחמה מתמשכת והעיר ממשיכה לחגוג‪ ".‬והם המשיכו‬

‫הלאה‪ ,‬שותקים‪.‬‬

‫הטלפון מן המזכירה היה‪ ,‬אם איננה טועה‪ ,‬בסוף החודש השלישי‪.‬‬
‫ההפתעה והתדהמה הראשונות כבר עברו‪ ,‬שלב אובדן העשתונות גם‬
‫הוא כבר נשאר מאחור‪ ,‬כדורי הגומי — זרנוקי המים — הח ָצציות —‬

‫‪64‬‬