Page 61 - 28222
P. 61
מסע העצמאות של חוה
מנתק מגע .לא חשוב כמה היטיבו להעמיד פנים .רק בינה לבינה ,היא
יודעת .יש גם הקלה מסוימת בכך שהוא לא יהיה כאן .בנוכחותו לא
הייתה מעזה" .כמו אדם מחוסר כישרון שלא מוותר ,שמרגיש שהוא
מוכרח להיות אמן ",אמר פעם ,בהסבירו סוג של כאב" ,או כמו ,נאמר,
עקרת בית מרובעת בגיל העמידה שמתעקשת לכתוב ".כך אמר?
"מרובעת" אמר? או רק חשב? זאת ,בכל אופן ,שמעה מדבריו .כי הרי
אין מנוס .כי דווקא במקום שכל כך מתאמצים הכול מתפספס .והוא,
לפי דרכו ,צדק .כי להינתק ממנה ,איך נאמר ,זאת ההבראה שלו .אבל
כבר נגררתי ,חשבה .כי הרי על ֶס ִפי החלטתי שלא .את ספי אנוכי
שותקת .אלה חייו שלו .וחיי ,ניקר בה ,חיי שלי ,מה איתם?
חוה קרטעה בכיסאה .זה היום השלישי שהיא מסתגרת שעות ארוכות
בחדר של ספי ,כך היא ממשיכה לכנות בינה לבין עצמה את החדר
המבודד שהתפנה לאחר שספי עזב סופית את הבית .היא החליפה בו
את מכתבת הנוער הישנה שהייתה עשויה עץ בהיר ,שרוטה ומוכתמת
וגם קצת ילדותית ,והציבה במקומה שולחן כתיבה לא גדול אמנם,
אבל משובח ,בעל פינות מעוגלות ומצופה פוליסנדר ,אומרת לעצמה
שאם ספי באמת עזב ויש לה עכשיו חדר משלה ,היא תתפנה ,לפחות
כך היא מקווה ,פיזית ונפשית ,לעצמה ,ואולי אפילו תכתוב ,ואולי
תעניק בכך ,אפילו ,כמה הייתה רוצה ,אולי אפילו תעניק בכך ,אחת
ולתמיד ,איזו משמעות ,מה זאת אומרת איזו משמעות ,את המשמעות,
את המשמעות הנכספת ,לחייה.
המשמעות הנכספת לחייה .מגוחך .אנדרלמוסיה ולא משמעות.
מאז חזרה היא מנסה להכניס קצת סדר באנדרלמוסיה המשתקת
אותה .להבין מה בעצם קרה .חוה נעצה את מבטה בדף הריק שלפניה,
העליון בחבילה חדשה שקנתה ושעדיין הייתה מונחת שם מבהיקה
מלו ֶבן מבלי שהופיעה עליה אפילו אות אחת כתובה ,קראה בפעם
המי־יודע־כמה את ההתחלות המשורבטות בפנקס קטן אותן רשמה
מיד עם חזרתם הביתה ,והסיטה אותן הצידה .שלושה ימים מאז חזרו,
61