Page 52 - 28222
P. 52
מרים איתן
קצה ה ַסנטר .אפשר לשרבב טיפה את השפתיים ואז גם הן מגיעות.
אם מגבירים קצת את הלחיצה מתרחבים שטחי המגע .כשלוחצים
בכוח אפשר להצמיד כמעט את כל עצם הסנטר .האף נפחס כולו,
אך בשקע העדין ,בנקודת החיבור ,עדיין אין מגע .אל גלגל העין אי
אפשר להגיע .הארובות לא נותנות .הדפה ראשה מן הזגוגית ופקחה
את עיניה .באזור בו עיסתה את פרצופה הייתה הזגוגית מכוסה שכבת
אד ובו טביעות התנועה המשורבבת של שפתיה .זמן כה רב שאיש לא
ליטף את פניה.
בכנות ניסה נפתלי לפייסה לאחר ליל אמש ,נוגע עד הלב
בגולמיותו .מלאי רצון טוב קמו הבוקר .היא האירה לו פנים .הוא
הפליג לעבודה כשרוחה הטובה מנפחת את מפרשיו וכולו תנופה
חדשה .מה שוב נאטם?
הבוקר סידר את מיטתם .ניער סדינים .התפיח כריות .בדרכו
החוצה הפנה את ראשו אליה ,חייך ,נפנף אצבעותיו לשלום .התכוון
לא להשתהות יתר על המידה .זירז את פגישותיו בעיר ,נחפז לחזור
מוקדם מן הרגיל .אפילו טלפן להודיע על בואו ,ולפני ארבע חזר .היה
קצת עייף ושכב לרגע לנוח.
הרגע נמתח לשעות .האפלולית התעבתה .כתמי הצהוב החיוור של
הפנסים הבליחו בקושי דרך הערפל המשחיר .ענן רבץ על השכונה .פסי
ההפרדה של הכביש ,אבני השפה ,המדרכות ,העצים ,הגדרות ,כיווני
השמיים ,היו כלא היו .חלונות השכנים — ריבועי אור מטושטשים
בחלל ,כתלויים על בלימה .שקט אפל שרר גם בתוך הדירה .את האור
לא הדליקה .בחשכה ,בתנועות חדות ,כעטלף ,חצתה באלכסונים את
הבית .אל הסלון .אל חדר השינה .אל מרפסת המטבח .ושוב אל החלון
המשקיף על הרחוב .חלפה על פני חדרי הבנות מבלי להפנות את
ראשה ,יודעת שהן שם אבל אינה נעצרת .את ארוחת הערב לא הכינה.
בדידות שחורה סתמה את הבית .איש לנפשו .הנסיעה המובטחת
אוזלת עם האור .ונפתלי עדיין ישן .מדוע איננו קם?
52
