Page 50 - 28222
P. 50
מרים איתן
זה אותו התוכי? בשמחה קיבלה אותו מן השכנה והכניסתהו לכלוב.
יצור נוי אמיתי היה זה ,מרנין לב.
הציפור גילתה פעלתנות מפליאה .ניקרה כֹה וכֹה ,חיטטה במקורה
העבה בכל הפינות .צפצפה ,שרקה ,קראה .תחילה לא הבינה .ראתה
בכך אות לטובה .אחר כך תפסה שהתוכי מחפש דרך לצאת .בשיטתיות
בדק סורג אחרי סורג ,פינה אחר פינה .במקורו הרחב נאבק בסורגים
במשך שעות ,מנסה לעוקרם ממקומם או לדחוק את גופו ביניהם.
כה חסר סיכוי היה מאבקו בסורגי הברזל .בהשתאות וביראת כבוד
התבוננה במאבקו .הייתה גאה להחזיק אצלה תוכי כזה.
שוב החל מצעד הילדים וחבריהם מסביב לכלוב .הצעיר הסתכל
כמהופנט בציפור היפה .הגדול ביקש רחמים .שחררי אותו ,אמא.
חיפשה תירוצים .לא נעתרה .אולי תרצה השכנה לראותו .אולי נחכה
לפחות עד שאבא יחזור.
יום וחצי נאבק השבוי בכלאו .בערב היום השני אפסו כוחותיו.
צנח על צידו .הבן שראה וחרד הושיט יד ונגע בו ,הציפור פרכסה
פרכוס מבוהל ,אחרון ,והשתתקה .בפינת הכלוב ,מעוות ,על גבו ,תוכי
יפהפה ,מקורו וציפורניו עדיין תקועים בסורג .הגדול רק אמר :אמרתי
לך ,אמא .הצעיר ייבב בבכי קורע לב.
למחרת ,כל היום ,לא העזה להתקרב אל הכלוב .כשירדה החשכה
והילדים לא הבחינו התגנבה החוצה ,כרתה במעדר בור קטן בפינת
הגינה ,ובדממה רבה נשאה את הציפור .חיכתה לראות צבעים דהים,
ְּכ ֶשל פרח נבול .הגוף היה נוקשה כולו ,כפוחלץ ,אך הנוצות רכות
וחלומיות ,מרהיבות ביופיין.
במו ידיה ,חשבה ,במו ידיה ,באדמה התחוחה.
50
