Page 173 - 13322

‫וט קרפ | ‪173‬‬

‫ותפילת ישרים רצונו — ותפילתכם תתקבל‪ .‬כלומר ייוולד לכם‬
‫בן כי התפילה היא רצונו ולא הקורבן‪ .‬וכבר אמר ישעיהו‪ָ :‬ל ָּמה ִּלי‬
‫רֹב ִז ְב ֵחי ֶכם יֹא ַמר ְיהָוה ָ ׂש ַב ְע ִּתי ֹעל ֹות ֵאי ִלים ְו ֵח ֶלב ְמִרי ִאים ְו ַדם ָּפִרים‬
‫ּו ְכ ָב ִ ׂשים ְו ַע ּת ּו ִדים לֹא ָח ָפ ְצ ִּתי‪ .‬רצונו של ה' אינו קורבנות‪ ,‬אלא תפילה‬

‫מכל הלב‪.‬‬

‫ּת ֹו ֲע ַבת ְיהָוה ֶ ּדֶר ְך ָרׁ ָשע ּו ְמַר ֵ ּדף ְצ ָד ָקה ֶי ֱא ָהב‬

‫שלמה מעיר כי ה' אוהב את רודפי הצדקה‪ .‬רמז נוסף לשמו של האב‪,‬‬
‫מנוח‪ ,‬שמשמעותו מת‪ .‬ועני חשוב כמת‪ ,‬כך חש עצמו‪ .‬אל התפילה‪,‬‬
‫המופיעה בפסוק הקודם‪ ,‬מוסיף שלמה את הצדקה‪ .‬תפילת ישרים‬

‫רצונו‪.‬‬
‫ומרדף צדקה יאהב — התפילה היא מה שאומר הפה ואין בזה די‬
‫בעיני ה'‪ ,‬הוא רוצה לראות גם מעשה — וזו הצדקה‪ .‬לא בכל מקום‬

‫כוונה טובה מספיקה‪ ,‬ולא בכל מקום הקב"ה מצרפה למעשה‪.‬‬

‫מ ּו ָסר ָרע ְלעֹ ֵזב ֹאַרח ׂש ֹו ֵנא ת ֹו ַכ ַחת ָימ ּות‬

‫אשתו של מנוח‪ ,‬למרות שאינה בטוחה כי הדובר אליה הוא באמת‬
‫מלאך‪ ,‬מארחת אותו יפה‪ .‬מ ּוסר רע לעוזב אורח — מי שעוזב את‬

‫האורח העובר ליד ביתו‪ ,‬זה מ ּוסר רע‪.‬‬
‫שונא תוכחת ימות — מי שמתעלם מדברי המלאך‪ ,‬סופו רע‪ .‬מוסר‬
‫במקום זה — מעביר מסר‪ .‬מי שעוזב את הדרך המוצעת כאן מעביר‬
‫מסר רע לבאים אחריו‪ ,‬שלא לקבל את התוכחות הקשות על התנהגותו‪,‬‬
‫ולכן לא יצמח בעקבותיו דור נוסף של פורעי דרך‪ ,‬וזכרו ימות אחריו‪.‬‬

‫ׁ ְשא ֹול ַו ֲא ַב ּד ֹון ֶנ ֶגד ְיהָוה ַאף ִּכי ִל ּב ֹות ְּב ֵני ָא ָדם‬

‫המלאך מרמז על גורלו של הבן שייוולד‪ ,‬שמשון‪ ,‬שיביא שאול ואבדון‬
‫על אויבי ה'‪ ,‬ומכין אותנו לסתירה איך לאב ששמו מנוח נולד בן חסר‬

‫מנוח‪.‬‬
‫אף כי לבות בני אדם — אף כי יהיה לבו רך ופתוח לבני אדם‬
‫ולאהבה‪ ,‬הרי בסופו של דבר האהבה הזאת תפיל אותו בפח‪ .‬כאן‬