Page 177 - 13322

‫וט קרפ | ‪177‬‬

‫ואורח ישרים סלולה — והוריו רחקו ממנו‪ .‬דרכם נראית ישרה‬
‫וחסרת מהמורות וסכנות‪ .‬ולפתע מחליט האריה להתנפל על שמשון‬
‫כשהוריו רחוקים‪ .‬שמשון רואה את האריה המזנק עליו‪ ,‬והוא משסע‬
‫אותו כשסע הגדי‪ .‬ומיד אחר כך מצטרף לאורח הישרים של הוריו‬
‫בלי לספר להם שזה עתה הרג אריה‪ .‬ולכן נאמר‪ :‬דרך עצל כמשוכת‬
‫חדק — העצל הוא הפיל שאינו שש להילחם באף אחד‪ .‬והחדק‬
‫משמש לו מעין גדר שאוסרת עליו לדחוף את האף לענייני אחרים‪.‬‬

‫עדיף ללמוד מהפיל ולא מן האריה‪.‬‬

‫ֵּבן ָח ָכם ְי ַ ׂש ַּמח ָאב ּו ְכ ִסיל ָא ָדם ּב ֹו ֶזה ִא ּמ ֹו‬

‫אילו היה שמשון מספר להוריו על האריה‪ ,‬היה אביו שמח בבנו‪ ,‬ואילו‬
‫אמו היתה חושבת אותו לכסיל‪ .‬שוב מוצגת האישה באור שלילי‪ .‬היה‬
‫צריך להיות‪ :‬בן חכם ישמח אב‪ ,‬ובן כסיל יבזה אביו‪ .‬אך מפנה את‬
‫הבוז כלפי האם‪ .‬ממש כמו בפסוק שבפרק י‪ ,‬כאן‪ֵּ :‬בן ָח ָכם ְי ַ ׂש ַּמח ָאב‬

‫ּו ֵבן ְּכ ִסיל ּת ּו ַגת ִא ּמ ֹו‪ .‬גם כאן האם עצובה והאב שמח‪.‬‬

‫ִאֶּו ֶלת ִ ׂש ְמ ָחה ַל ֲח ַסר ֵלב ְו ִאיׁש ְּתב ּו ָנה ְי ַיׁ ֶּשר ָל ֶכת‬

‫שמשון שמח באיוולת שעשה‪ ,‬ואילו אביו ואמו מיישירים לכת אל בית‬
‫הכלה המיועדת‪.‬‬

‫יישר לכת — שנאמר‪ַ :‬ו ִּתיׁ ַשר ְּב ֵעי ֵני ׁ ִש ְמׁש ֹון‪ .‬הנמשל‪ :‬כאן מוצגים‬
‫זה מול זה איש שמח ומולו איש כבד ראש‪ .‬איוולת שמחה לחסר לב —‬
‫הטיפש שמח מכל שטות ונהנה מחייו‪ ,‬ואיש תבונה יישר לכת — והאיש‬
‫החכם מודאג מדבר אחד‪ :‬אם הוא הולך בדרך הישר‪ .‬המילה "שמחה"‬
‫אינה מצויה באוצר המילים שלו‪ .‬במקום לומר איש טיפש תמיד שמח‬
‫ואיש חכם תמיד עצוב‪ ,‬בחר לומר שהאיש החכם הולך בדרך הישר‪.‬‬

‫ועל כך אמר שלמה בספר קהלת‪ְ :‬וי ֹו ִסיף ַ ּד ַעת י ֹו ִסיף ַמ ְכא ֹוב‪.‬‬

‫ָה ֵפר ַמ ֲחׁ ָשב ֹות ְּב ֵאין ס ֹוד ּו ְברֹב י ֹו ֲע ִצים ָּתק ּום‬

‫כאן מתייחס שלמה אל החידה ששמשון הציג בפני הפלשתים‪ :‬וברוב‬
‫יועצים תקום — גם כל היועצים לא יפתרו את החידה והיא תקום‬